שלישית, התובעת שילמה בפועל סך של 2.6 מיליון ₪ (ר' מוצג שה/81), וממילא שאין חובה לשלם מס על פיצוי בגין תשלום מס ביתר.
275. סומך חייקין מתנגדת לטענת התובעת בדבר נזקים שנגרמו לה עקב אובדן ההפסדים הצבורים. עיקר נימוקיה להתנגדותה זו הם אלה:
ראשית, מדובר בהרחבת חזית אסורה ובטענה כבושה;
שנית, מר אנקול הודה בעצמו בעדותו כי אובדן ההפסדים לא גרם לו כל נזק;
שלישית, בהסכם המכר הסכימו החברה הרוכשת ומר אנקול לרכוש את מניות התובעת ללא מצגים כלשהם ביחס למצבה של התובעת, ובכלל זה אף ללא מצגים לגבי מצב ההפסדים הצבורים של התובעת;
רביעית, חוות הדעת של רו"ח גולנסקי מוטעית במספר מובנים:
(1) חוות הדעת לא מתיישבת עם השווי הכלכלי של ההפסדים הצבורים שהוצג בחוות הדעת שהגישה התובעת עצמה במסגרת ערעורי המס;
(2) אין משמעות לשיערוך שביצע רו"ח גולנסקי ליום 28.2.2016, דהיינו – למועד של כ- 6 שנים לאחר הגשת התביעה דנן;
(3) אין ממש בתוספת גילום מס בשיעור של 25% מאחר שאין כל מקום לתשלום מס על סכום שנפסק כפיצוי בגין תשלום מס ביתר; וכן –
(4) רו"ח גולנסקי לא כלל בתחשיבים שנערכו על ידו את ההפסדים הצבורים שהוכרו לתובעת במסגרת הסדר הפשרה.
276. סומך חייקין מתנגדת לטענות החלופיות שהועלו על ידי התובעת לפיהן אם אכן הייתה התובעת יודעת על חיובה הצפוי במס היא הייתה מרחיבה את סעיף השיפוי ו/או לא הייתה מתקשרת כלל בהסכם המכר. לטענתה, מר אנקול הודה בחקירתו כי החברה האנגלית לא הייתה מסכימה להרחבת סעיף השיפוי. בנוסף, הטענה כי התובעת לא הייתה נכנסת להסכם המכר איננה משקפת הקטנת נזק, שכן מר אנקול הודה בעצמו כי לאחר רכישתה הרוויחה התובעת מיליוני שקלים, והיא ממשיכה להרוויח גם כיום. על כן, ברי כי התובעת שיפרה מצבה לעומת מצב שבו העסקה נושא הסכם המכר לא הייתה כלל יוצאת אל הפועל.
277. ש. הורוביץ טוענת כי בגין עריכת הסכם המכר וביצועו לא נדרשה התובעת לשלם לרשויות המס דבר. חיזוק לכך מוצאת ש. הורוביץ בכך שאם התובעת הייתה מפסיקה לפעול לאחר חלוף שנתיים מיום ההשלמה - היא לא הייתה נדרשת לשלם דבר לרשויות המס.
--- סוף עמוד 81 ---
278. ש. הורוביץ חוזרת על עיקר טענותיה של סומך חייקין במענה לטענת התובעת בדבר אובדן הפסדים צבורים. ש. הורוביץ מוסיפה וטוענת כי רו"ח גולנסקי אישר בעדותו כי התחשיב הראשון שערך בגדר חוות דעתו הוא תיאורטי ולא משקף את הנזק שנגרם לתובעת בפועל. גם בתחשיב השני שפורט בחוות הדעת של רו"ח גולנסקי נפל פגם מהותי מאחר שרו"ח גולנסקי הודה בעדותו כי הוא הסתמך בחישוביו על ההכנסות השוטפות של התובעת לשנת 2007 אשר לא הוצגו לנתבעות ולא צורפו לחוות הדעת של רו"ח גולנסקי. יתר על כן: מר אנקול טען במהלך בירור התובענה כי אין בידיו שומות עצמיות של התובעת לשנים 2000-2007, אולם, מנגד, רו"ח גולנסקי הסתמך בחוות דעתו על שומה עצמית של התובעת לשנת 2007. לטענת ש. הורוביץ - משנמנע מן הנתבעות ומבית המשפט לבחון נתון מרכזי בחוות הדעת של רו"ח גולנסקי – נשמט הבסיס לחוות דעתו.