--- סוף עמוד 84 ---
292. תימוכין למסקנה זו של רו"ח רובין ניתן למצוא גם בחקירתו של מר אנקול אצל הפשמ"ג. בעת שנחקר במשרדי הפשמ"ג טען מר אנקול כי: "הגרסה שלי היא כי החברה שווה את מה שנכתב במסמך שסומן א.ר. 3 מתאריך היום ונערך על ידי הרו"ח מרים שהיא נציגת הבעלים האנגלים והם ראו שווי של 2,776,000 ₪ ומתוכם שילמתי רק 973,000 כאשר ההפרש הינו למעשה הנחה בגין ויתור על זכויותי עקב סגירת החברה כחלק ממענק הפרישה שניתן לכל עובדי החברה ואילו לי ניתן מענק פרישה של 100% לפי החוק בלבד... ההנחה זאת אומרת שאני הייתי צריך לשלם 2,776,000 ₪ אבל אני שילמתי רק 973,000 ₪. ההפרש זה בעצם תשלום פיצויים שהחברה היתה צריכה לשלם לי ואילו שילמו לי היו צריכים לנכות לי את המס במקור. (ר' מוצג שה/50, בעמ' 36) (ר' חוות דעת של רו"ח רובין, עמ' 10-12).
293. המסקנה אליה הגיעה רו"ח רובין בחוות דעתו היא כי לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי איזה חלק מסכום הפשרה הכוללת מקורו בשומת המס שהוצאה לתובעת ואיזה חלק מקורו בשומת המס שהוצאה למר אנקול באופן אישי. אולם לדעתו של רו"ח רובין, בהתחשב בהערכת הסוגיות שעמדו בבסיס השומות שהוצאו לתובעת ולמר אנקול, סביר להניח כי רובו ככולו של סכום המס שהושת על התובעת, מקורו בשומת המס שהוצאה למר אנקול.
294. חוות דעתם ועדותם של עו"ד גילבאי ורו"ח רובין בהקשר זה לא נסתרו על ידי התובעת, והן מקובלות עלי. אכן, אין בית משפט זה יכול לקבוע באופן חד משמעי מה היו המניעים והסיבות אשר גרמו לתובעת, מר אנקול ורשות המיסים להגיע להסדר הפשרה. לא ניתן גם לקבוע במסגרת הליך זה איזה סכום מתוך סכום הפשרה אותו נדרשה התובעת לשלם כמס יש לייחס לשומה שהוצאה לתובעת, ואיזה סכום מס ניתן ליחס, אם בכלל, לביטול החיוב האישי של מר אנקול בתשלום מס. עם זאת, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי הסדר הפשרה הסדיר יחד המחלוקות נושא ערעוריהם של התובעת ושל מר אנקול, וכי לרשויות המס היו טענות כבדות משקל כנגד מר אנקול, לרבות בהתחשב בראיות שנסקרו והוזכרו לעיל בחוות הדעת של מומחי הנתבעות. ממצא זה מחזק טענת הנתבעות לפיה הסדר הפשרה והמס שהתובעת נדרשה לשלם בגדרו גילם הסדר בגין השומות שהוצאו לתובעת ולמר אנקול במשותף. מאחר שהנטל להוכחת תיחום הנזק מוטל על התובעת – לא מצאתי כי התובעת עמדה בנטל זה ו/או התמודדה כנדרש עם הטענות שהועלו על ידי הנתבעות בהקשר זה.