302. שנית, בהסכם המכר אישרה החברה הרוכשת כי היא רוכשת את מניות התובעת ללא מצגים כלשהם ביחס למצבה של התובעת. מר אנקול אישר במפורש כי הוא מוותר על כל טענה שהיא כנגד החברה האנגלית או מי מטעמה בכל הנוגע למצבה של התובעת (ר' מוצג ת/1,
--- סוף עמוד 87 ---
סעיף 2.2 בהסכם המכר). מר אנקול חזר ואישר זאת גם בחקירתו הנגדית (עמ' 244 לפרו'). במובן זה, מוקשית בעיני הטענה כי יש לראות באובדן ההפסדים הצבורים כנזק שיש לפצות בגינו כאשר בהסכם המכר עצמו צוין במפורש כי התובעת נמכרת ללא מצגים, ומר אנקול ויתר במפורש על טענות כנגד החברה האנגלית בהקשר זה.
303. להשלמת הדיון אציין כי לא מצאתי כי התובעת עמדה בנטל להוכיח שהתקיים קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת של הנתבעות לבין הנזק הנטען על ידה.
ראשית, אין חולק כי טענות רשויות המס כנגד התובעת לא הועמדו בסופו של דבר להכרעה שיפוטית מאחר שהתובעת ומר אנקול הגיעו לפשרה עם רשויות המס. מבלי שאקבע מסמרות באשר למניעים של התובעת ושל מר אנקול ורצונם להגיע להסכם פשרה עם רשות המיסים, הרי שאין בידי להתעלם ממסקנות חוות הדעת של המומחים מטעם הנתבעות אשר מצאתי ליתן בהן אמון, ואשר לפיהן, בין היתר, הקצאת המניות לחברה האנגלית היתה, והינה גם כיום, בגדר פרקטיקה נוהגת, וכי לכן לתובעת היו טענות טובות כנגד טענות רשויות המס והשומה שהוצאה לה על ידן. אין בידי גם להתעלם מקביעותיהם של מומחי הנתבעות, אשר לא נסתרו, באשר לטענות כבדות המשקל שהיו לרשויות המס בעניינו האישי של מר אנקול.
304. יתר על כן: התובעת אף לא הביאה כל ראיה מטעמה המבהירה מהם הנימוקים שגרמו לה להתפשר עם רשות המיסים. עדותו של מר אנקול לגבי המניעים שגרמו לו לחתום על הסדר הפשרה עם רשויות המס הייתה מתחמקת ובלתי קוהרנטית, תוך שמר אנקול אינו יודע להסביר את האמור בתצהירו (ס' 4-5 לתצהיר מר אנקול) ואת טענתו לפיה עדויותיהם של רו"ח סקרדר ועו"ד קוברסקי גרמו לתובעת לחתום על הסדר הפשרה עם רשויות המס (ר' עמ' 126-129 לפרו').
305. שנית, משדחיתי הטענות בדבר קיומה של התרשלות מצדן של הנתבעות, לרבות בגין מתן ייעוץ רשלני – ממילא שלא התקיים קשר סיבתי בין התנהגות הנתבעות לבין חיובה של התובעת בתשלום מס הכנסה. יתר על כן: באשר לטענה כי היה על הנתבעות להזהיר את התובעת בגין חיובה הצפוי במס, הרי שטענה זו נדחתה, וכך גם החלופות שהעלתה התובעת כגון הרחבת סעיף השיפוי ואי ביצוע העסקה נושא הסכם המכר. על מנת שלא לחזור על הדיון, אפנה בהקשר זה לסעיפים 81, 280-281 בפסק הדין.