310. דעת הרוב בערעור, מפי כב' המשנה לנשיא מ' נאור (כתוארה דאז), סברה כי על אף שהטענה בדבר "התגבשות הכוח לתבוע" אוזכרה רק בקצרה ונטענה בעלמא, ועל אף הודאתה של התובעת בכתבי הטענות שהנזק ארע בשנת 2000, "יש לפסוק לפי המצב המשפטי לאשורו, ולא לתפוס את המערערת על הודאתה" (ס' 12 לפסק דינה של המשנה לנשיא נאור).
311. כב' המשנה לנשיא נאור סברה כי יש לקבוע כי עילת התביעה לא נולדה בשנת 2000, אלא מאוחר יותר, בשעה שהיה בידי התובעת "כוח התביעה" כדי להגיש את התביעה ולממשה. צוין כי: "עד לשלב מתקדם מספק של הליכי השומה בו התגבש לכאורה הנזק, עילת התביעה של המערערת (ככל שהייתה לה כזו) לא הייתה בשלה להגשה. זהו עניינו של "כוח התביעה הקונקרטי" שהוא תנאי להגשת התביעה... חיובה של המערערת בתשלום מס הוא תנאי להגשת תביעתה וחיוב זה לא נולד, ככל הנראה, בשנת 2000. אפילו היו הנתבעות או מי מהן רשלניות כלפי התובעת בשנת 2000, הרי שיסוד הנזק התגבש מאוחר יותר". ובהמשך קבעה
--- סוף עמוד 89 ---
כב' השופטת מ. נאור כי "לאור האמור, אין לי צורך להידרש לשאלה מתי התגבש הנזק. האם כטענת המערערת, בחודש אפריל 2004, או קודם לכן, באחד המועדים שהציע חברי, קרי בתאריך שבו הודיעו שלטונות המס למערערת על תוצאות הביקורת, או ביום שבו ניתנה לה הזדמנות סבירה להשמיע טענותיה, בהתאם לסעיף 158א(א) לפקודת מס הכנסה. יתכן שהנזק התגבש גם בשלב מאוחר יותר, עם קביעת השומה הסופית. עם זאת, הנטל להוכיח את מועד התרחשותו של הנזק מוטל על כתפי המשיבות ולטעמי הן לא הצליחו לעשות כן." (ס' 10 ו-13 לפסק דינה של כב' המשנה לנשיא מ' נאור).
312. כב' השופטת א' חיות (כתוארה דאז) הצטרפה לעמדתה של כב' המשנה לנשיא נאור. עם זאת, כב' השופטת א.חיות ציינה בפסק דינה כי: "...בשל אופן התנהלותה של המערערת אשר לא הייתה נכונה לחשוף בשלב זה את הפרטים הנוגעים להתדיינויות בינה ובין שלטונות המס שקדמו להוצאת שומת המס הסופית מיום 28.4.2004, לא ניתן לעמוד כבר עתה על המועד המדויק שבו התממש לראשונה הסיכון לקרות הנזק. התנהלותה זו של המערערת מעוררת את החשד כי לכשתחשפנה העובדות הרלוונטיות יהיה הדבר בעוכריה ואולם, משלא ניתן לקבוע את העובדות לאשורן בשלב מקדמי זה, ומשהנטל לבסס את הטענה כי תקופת ההתיישנות חלפה מוטל על המשיבות, יש להסתפק בהבעת מורת-רוח מהתנהלות המערערת עד כה על דרך של פסיקת הוצאות...".