320. אני סבור כי יישום דווקני של "הלכת יבולי הגליל" עלול היה לגרום לכך שבמקרה הנוכחי התביעה של התובעת הייתה נחשבת כבשלה ומגובשת רק ביום 18.6.2009, דהיינו – במועד מתן פסק הדין שאישר את הסדר הפשרה שבין התובעת לבין רשות המיסים. ברי כי במקרה כזה מתעורר חשש שמא יגרם לנתבעים נזק ראייתי בדומה לזה שבית המשפט מכיר בו כאשר מתקבלת טענת שיהוי.
321. באשר לטענת הנתבעות בדבר דחיית התביעה מחמת שיהוי: אכן, התביעה דנן הוגשה למעלה מ-6 שנים לאחר הוצאת השומה לתובעת. איני סבור כי נוכח נימוקי לדחיית התביעה לגופה קיים כיום צורך לדון בטענה זו. עם זאת אדגיש כי נוכח פסיקת בית המשפט העליון בעניין יבולי הגליל, הרי שהתובעת לכאורה נדרשה להגיש תביעתה לאחר מתן פסק הדין מיום 18.6.2009 אשר אישר את הסדר הפשרה שנחתם בינה לבין רשות המיסים. משכך, טענת הנתבעות בדבר השיהוי שנפל בהגשת התביעה דנן – דינה להידחות.
322. באשר לטענה הנוספת שהעלו הנתבעות לעניין העדר יריבות: כפי שכבר הובהר לעיל בפסק דין זה בעת ניתוח המצב המשפטי הנוגע לשאלת קיומה של חובת זהירות מצדן של הנתבעות כלפי התובעת - חלק מהטענות שהועלו על ידי התובעת כנגד הנתבעות כללו טענות בדבר הסתמכותה של התובעת על השירות שניתן על ידי הנתבעות לחברה האנגלית על אף שהתובעת לא הייתה צד להסכם המכר. כפי שכבר הובהר, טענות אלו הינן טענות לגיטימיות, ועל כן לא ניתן לקבוע כי לא מתקיימת יריבות בין התובעת לבין הנתבעות באופן המצדיק דחיית התביעה על הסף. עם זאת, טענות אלו נדונו לגופן במסגרת פסק הדין תוך שמצאתי לדחותן במלואן.
--- סוף עמוד 92 ---
323. אוסיף כי במסגרת כתב התביעה טענה התובעת כי הנתבעות הפרו התחייבות מפורשת ו/או מכללא כלפיה מכוח חוזה מכללא (ס' 31 בכתב התביעה). טענה זו נזנחה על ידי התובעת אשר מיקדה טענותיה בסיכומיה בהפרה נטענת של חובת הזהירות של הנתבעות כלפיה. ברי כי כבר בשל כך דינה של טענה זו להידחות. יתר על כן: הטענה נדחתה ממילא לגופה משמצאתי כי התובעת לא הוכיחה כי ניהלה מו"מ או התקשרה עם מי מהנתבעות לצורך קבלת ייעוץ ו/או ייצוג בכל הקשור בעסקה נושא הסכם המכר, ואני מפנה בהקשר זה לראיות והנימוקים שנדונו בעניין זה בפסק הדין. משכך, אני קובע בזאת כי לא הוכחה על ידי התובעת הפרה של התחייבות חוזית כלשהי מצד הנתבעות כלפי התובעת.
ה. הערות לפני סיום
324. טרם שאשלים פסק דין זה - אני מוצא לנכון להעיר מספר הערות לגבי התנהלותה של התובעת במסגרת ההליך דנן, וכן לגבי מהימנותו של מר אנקול, המצהיר המרכזי מטעמה.