327. בהתייחסותו בתצהירו לעו"ד בן חיים ציין מר אנקול כי: "... עו"ד בן חיים המוזכר בהסכם הוא ידיד אישי שלי שלא היה מעורב בכל התהליך המפורט לעיל, לא ייעץ לי ולתובעת ולא ייצג אותי ואת התובעת עובר להשלמתו של ההסכם. כל תפקידו של עו"ד בן חיים היה לסייע בפעולות טכניות אל מול רשם החברות לכשהחברה תעבור לבעלותי" (ס' 8 בתצהיר מר אנקול) (ההדגשות אינן במקור – ב.א.). עם זאת, במסגרת ההליך דנן, הודה מר אנקול כי עו"ד בן חיים ייצג אותו בעסקה נושא הסכם המכר החל מחודש מאי 2000 (מועד חתימת ההסכם) (עמ' 224-225 לפרו'). יתר על כן: ממכתבו של עו"ד בן חיים לעו"ד קוברסקי מיום 16.1.2001 אף עלה כי עו"ד בן חיים נפגש עם עו"ד קוברסקי ועם עו"ד מצנר עובר למועד ההשלמה (מוצג שה/49). ברי כי ככל שהתובעת ביקשה לסתור ממצאים אלו, יכולה הייתה היא לזמן את עו"ד בן חיים לעדות מטעמה. הימנעותה של התובעת מלעשות כן מדברת בעד עצמה.
328. שנית, התובעת נמנעה מלתמוך בחוות דעת של מומחה מטעמה את טענתה בדבר קיומה של חלופה טובה יותר לביצוע הזרמות הכספים נושא הסכם המכר באופן שהיה חוסך לה, לגירסתה, מרבית חיובה במס. החלופות שהוזכרו על ידה, לרבות שימוש אפשרי בשטר הון ושינוי העיתוי של מועדי הקצאת המניות נטענו בעלמא, ולא הוכחו בעדויות או בראיות מספקות.
329. לא למותר להוסיף ולציין דבר הימנעותה של התובעת מלגלות ראיות ופרטים הקשורים בהתנהלותה מול פקיד השומה. כך לדוגמה, נמנעה התובעת מלגלות מועדי הדיונים שקיימה עם רשויות המס עובר למועד הוצאת השומה, נושא אשר גם בית המשפט העליון נתן דעתו עליו במהלך הדיון בערעור. כך גם בנושא גילוי מסמכים כאשר המומחה מטעמה של התובעת, רו"ח גולנסקי, הסתמך בחוות דעתו על השומה העצמית של התובעת לשנת 2007 בעוד שמר אנקול הצהיר בתצהיר גילוי מסמכים כי לא מצוי בידי התובעת מסמך זה.
330. שלישית, בין שלל טענותיה טענה התובעת, בין היתר, כי ככל שהייתה מוזהרת לגבי חיובה הצפוי במס אזי הייתה מבקשת שיפוי רחב יותר מהחברה האנגלית ו/או לא הייתה מבצעת כלל העסקה נושא הסכם המכר. טענה זו, כמו גם טענות נוספות שלא נטענו בכתב התביעה - נטענו רק לצורך ההליך דנן והן נמצאו על ידי בגדר "שינוי חזית" שאין להתירו. כך לדוגמה, מר אנקול הזכיר לראשונה בתצהירו הטענה כי ככל שהנתבעות היו מזהירות אותו לגבי החיוב הצפוי במס הוא היה דורש כי סעיף השיפוי בהסכם המכר יתייחס גם לעניין זה (ס' 13 בתצהיר מר אנקול) תוך שהוא מתעלם מכך שהחברה הרוכשת, ולא התובעת, היא זו שהייתה צד להסכם המכר, והיא זו שהייתה נהנית מסעיף השיפוי. בנוסף לכך, עדותו של מר אנקול בנושא זה הייתה מבולבלת ומשתנה, תוך שהוא מאשר כי להערכתו החברה