19. לטענת הנתבע הענקת המתנה הושלמה, ולפיכך אין התובע יכול לחזור ממנה וזאת בהתאם להוראות סעיפים 2 ו-6 לחוק המתנה. מדובר בעסקה גמורה ולא בהתחייבות לתת מתנה, שכן מדובר בהעברת זכויות במקרקעין הנמצאים בהליכי הסדר (זכויות אובלגטוריות), על כן המתנה הוענקה בעצם החתימה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר ועל תצהירי המתנה. לטענת הנתבע הענקת המתנה הושלמה עם מסירת תצהירי המתנה וייפוי הכוח הבלתי חוזר לידי הנתבע, ולפיכך היות ואין מדובר בהתחייבות לתת מתנה אם כי במתנה גמורה, לתובע אין זכות לחזור ממנה. לחלופין, למקרה ומדובר בהתייבות למתן מתנה, הרי התובע אינו יכול לחזור בו מהמתנה מאחר והנתבע שינה את מצבו על-פי ההתחייבות (לפי סעיף 5(ב) לחוק המתנה) בכך שוויתר הוא, אחיו ויתר היורשים על התנגדותם לבקשה לקיום הצוואה, דיווח על העסקה ושילם את המיסים המתבקשים. מעבר לאמור, נטען כי לא הייתה מצידו של הנתבע כל התנהגות מחפירה כלפי התובע או בני משפחתו ולא חלה הרעה במצבו הכלכלי של התובע ועל כן לא מתקיים התנאי שנקבע בסעיף 5(ג) לחוק המתנה.
הראיות:
20. מטעם התובע העידו התובע עצמו, בנו ריאד ג'מאל שבתצהיר עדות ראשית מטעמו העיד על המו"מ שהתנהל בין הצדדים באמצעות חברו הקרוב של הנתבע נסים שחאדה ועל פגישות רבות שהיה שותף להן בנוכחות אביו ועו"ד אבו זלף. העד העיד על הודעת מר נסים שחאדה כי הנתבע מסכים למתווה לו טוען התובע, אשר כולל הריסת המדרגות, וכי אביהם מעולם לא הסכים למתווה לפיו הזכויות בבית בחלקה 17 תעבורנה לידי הנתבע ללא הריסת המדרגות וללא סיום המחלוקות שנמשכו בין הצדדים שנים רבות; בנוסף העיד עו"ד אבו זלף אשר העיד בתצהיר עדות ראשית מטעמו, כי הזכויות בחלקה 17 הועברו לידי התובע מאחותו המנוחה מרים במתנה לפני פטירתה. נטען, כי מר נסים שחאדה פנה לעו"ד אבו זלף וניסה לתווך בין הצדדים, זאת לפני ישיבת בית משפט שהיתה קבועה בבית המשפט לענייני משפחה. נטען כי התובע התנה המו"מ במחיקת ההתנגדות למתן צו קיום צוואה, ואכן ביום 27.2.2014 משכו המתנגדים ובכללם הנתבע את ההתנגדות על-פי הסכם פשרה בין הצדדים. עו"ד אבו זלף הצהיר, כי סוכם על מתווה לפיו יחתום התובע על יפוי כח בלתי חוזר להעברת הדירה בכפוף לכך שהמו"מ יימשך בעתיד "כדי להגיע להסדר כולל" אשר יכלול הסדרת זכות הגישה והריסת המדרגות וכי לאחר מכן הוכנה טיוטא המסדירה את המחלוקת בין הצדדים אלא שהנתבע לא הסכים לחתום.