47. הצדדים חלוקים בשאלה האם יש להחיל על ייפוי הכוח את הכלל או את שמא החריג לו, דהיינו האם חלה עליו הוראת סעיף 14 (א) לחוק השליחות, ומשכך תוקפו פג עם גריעת כשרותו של מ., או שמא יש להחיל עליו את הוראת סעיף 14(ב) לחוק השליחות, לפיו משהוא ניתן לטובת צד שלישי, אין הוא פוקע עם גריעת הכשרות.
כן חלוקים הצדדים בשאלה ,האם נוכח התיקון לחוק הכשרות וייסודו של ייפוי הכוח המתמשך, ניתן להכיר עוד בתוקפו של ייפוי הכוח, אם לאו.
המשימה המוטלת עלינו, אם כן, היא בחינת יחסי הגומלין שבין הוראת סעיף 14 (ב) לחוק השליחות ובין הוראות חוק הכשרות בכל הנוגע לייפוי הכוח המתמשך.
48. בנסיבות המקרה שלפניי לית מאן דפליג, כי כשרותו של מ. נגרעה. בית המשפט העליון נדרש למחלוקת הקיימת בין המלומדים ובפסיקה בדבר הפרשנות הראויה למונח "גריעת כשרות" שבסעיף 14(א) לחוק השליחות, ומצא להגדירו כהאי לישנא: "כאשר השולח כבר אינו יכול להביע דעה צלולה לגבי טובתו-שלו בשל מצבו המנטאלי, השליחות באה אל סיומה, הגם שלא הוכרז כפסול-דין באופן רשמי".
ראו: ע"א 1808/11 יעקב אוחנה נ' יוסף ברימט, פורסם במאגרים האלקטרוניים.
49. עיון בתשתית הראייתית המונחת לפניי מעלה באופן שאינו מותיר מקום לספק, כי, לדאבון הלב, אין מ. מסוגל להביע דעתו במחלוקת הנטושה בין בני משפחתו באשר לאופן בו יש להגן על טובתו. יוער, כי בראשית ההליך, לא מצאתי אמנם למנות אפוטרופוס לאיזה מענייניו של מ., תוך מתן עדיפות לאמצעים פוגעניים פחות (ראו סעיפים 30-34 להחלטה מיום 22.05.2017), אולם ככל שנקף הזמן נחשפתי לעצימות הקונפליקט בין בני המשפחה, להתדרדרות המתמשכת ביחסים ביניהם ולתהום העמוקה ההולכת ונפערת ביניהם, המגיעות כדי פגיעה בטובתו של מ., ומשכך הוחלט, כאמור, בסופו של יום על מינוי אפוטרופוס לענייניו האישיים, הרפואיים ולענייני הרכוש הפרטי שלו.
הנה כי כן, יש לראות במ. כמי שנגרעה כשרותו במובנו של חוק השליחות.
50. כאמור, סעיף 14(ב) לחוק מסייג את הקבוע בסעיף 14(א) לחוק השליחות, וקובע כי בהתקיים התנאים הנקובים בו, אין בגריעת כשרותו של השולח לבטל השליחות, ולמעשה היא הופכת בלתי הדירה.
בנסיבות המקרה דנא מצאתי, כי ייפוי הכוח ניתן לטובת צד ג', החברה, שהיא מפעל חייו של מ., ועל מנת להבטיח את יכולתה להמשיך ולהתקיים גם בהעדר כשרותו.
51. בית המשפט העליון מפי השופט המנוח מ. חשין ז"ל נדרש לשאלת פרשנותו ותחולתו של סעיף 14 (ב) לחוק השליחות וקבע, כי לצורך החלתו, נדרשת עמידה בשלושה תנאים: "המחוקק הורנו בסעיף 14(ב) לחוק השליחות, כי בהתקיים שלושת אלה לא יוכל שולח לחזור בו ממעשה השליחות: (1) אם לאדם אחר, או לשלוח עצמו, יש זכות – זכות הקיימת לעצמה לבר-השליחות; (2) אם ההרשאה ניתנה להבטחתה של אותה זכות; (3) אם ביצועה של אותה זכות תלוי בביצוע נושא השליחות".