ראו גם: תמ"ש 60320/07 ת.צ. נ' היועהמ"ש [פורסם בנבו] (ניתן ביום 4.3.12 מפי כב' השופטת הבכירה ע. מילר).
23. ככלל, מכיוון שהאפשרות הטכנולוגית לפונדקאות היא אופציה חדשה, רוב המקורות עליהם מסתמכים הפוסקים הם מדברי אגדה או מקורות עקיפים (ראו: פס"ד משפחה חדשה, כב' השופט אנגלרד בעמודים 471 - 477). קימות ארבע שיטות לייחוסו של הצאצא גם על פי הדין העברי והן חופפות לאותן ארבע האפשרויות שהציגה ד"ר רות זפרן במאמרה לעיל: האפשרות הראשונה - הצאצא מיוחס ליולדת. האפשרות השנייה – הצאצא מיוחס לבעלת המטען הגנטי. האפשרות השלישית – הצאצא אינו מתייחס לאף אחת מהנשים. האפשרות הרביעית - הצאצא מתייחס לשתיהן. נסקור בקצרה את ארבע השיטות בהלכה:
24. השיטה הראשונה – הצאצא מיוחס ליולדת – בעמדה זו מחזיקים בין השאר הרב זלמן נחמיה גולדברג ( "יחוס אמהות בהשתלת עובר ברחם של אחרת" תחומין ה (תשמ"ד) 248) והרב שלוש ("הפרייה ברחם פונדקאית" אורחות 39, בעמ' 38-31) לדעתם, בניגוד לייחוסו של האב מזמן העיבור, ייחוסה של האם היא מזמן הלידה.
25. אחד המקורות עליהם מסתמכים התומכים בדעה זו הם דברי הגמרא במסכת יבמות (צז,א):"ת"ש: שני אחים תאומים גרים, וכן משוחררים - לא חולצין ולא מייבמין, ואין חייבין משום אשת אח; היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה - לא חולצין ולא מייבמין, אבל חייבין משום אשת אח; היתה הורתן ולידתן בקדושה - הרי הן כישראלים לכל דבריהן". כלומר, אם אדם מתגייר הרי שהייחוס המשפחתי שלו מאמו מתנתק ולכן הוא יכול להינשא לאשת אחיו. לעומתו, צאצא לאם אשר בזמן העיבור הייתה גויה והתגיירה בהיותה בהריון איננו יכול לשאת את אשת אחיו, ומכאן שייחוסו נקבע בעת הלידה.
26. מקור אחר שמאוזכר הוא מדברי רש"י על דברי הגמרא במסכת מגילה (יג,א): "כי אין לה אב ואם - ובמות אביה ואמה, למה לי? אמר רב אחא: עיברתה - מת אביה, ילדתה - מתה אמה". רש"י במקום מפרש: "ובמות אביה ואמה תו למה לי - מאחר דכתיב כי אין לה אב ואם, אלא ללמדנו שאפילו יום אחד לא היה לה אב ואם.שעה שנתעברה אמה מת אביה - נמצא שלא היה לה אב משעה שנראה להקרות אב. וכשילדתה אמה מתה - ולא נראית לקרות אם". כלומר, רש"י מפרש כי לאסתר לא היו הורים כשהיא נולדה וזאת משום שהם נפטרו בזמן שבו נקבעת הורותם: לגבי האב, פטירתו הייתה בעת העיבור ואילו האם נפטרה בזמן הלידה. מכאן, שייחוס העובר לאימו נקבע בזמן הלידה.