159. למותר לציין כי גם בהתקיים התנאים האמורים, מסור לבית המשפט שיקול דעת באשר לנסיבות המקרה בהן יש מקום לקבל את טענת השיהוי "וככל שמדובר בתביעה שבבסיסה זכות בעלת משקל רב יותר, כך יטה הוא שלא למנוע את בירורה מחמת שיהוי" (ר' ע"א 5793/96 חיים נ' חיים, פ"ד נא(5) 625, 635; פרשת תלמוד תורה לעיל).
סילוק על הסף
160. המבקש בבקשתו טען בין היתר כי דין התובענה להיות מסולקת על הסף מן הטעם של העדר יריבות (ר' בהרחבה סעיפים 135–139). לטענתו, ההסכם – 'מסמך ההבנות' – שנחתם בין המשיב לבין המבקש 2 ביום 25.4.01 אינו מגלה יריבות כלשהי עם המבקש. עוד טען המבקש כי המשיב עושה שימוש לרעה בהליך המשפטי ואף זו עילה לסילוק התובענה על הסף (ר' סעיפים 130–134; ר' גם הסיכומים מטעם המבקש, עמוד 65 לפרוטוקול, שורות 18–32, עמודים 66–67 ועמוד 99, שורות 3–14).
161. המבקש 2 בדעה כי יש מקום להורות על סילוק התובענה על הסף כנגדו מחמת העדר עילה, לפי שהמשיב אינו זכאי כלל לקבל ממנו כספים (ר' בהרחבה סעיפים 62–75). כן טען כי המשיב אינו זכאי לסעד של קבלת חשבונות (ר' בהרחבה סעיפים 76–79). המבקש 2 אף בדעה כי יש לדחות על הסף את טענות המשיב בשל מעשה בית דין שמקורו בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 1794/09 (ר' בהרחבה סעיפים 80–86; ר' גם סיכומי ב"כ המבקש 2 בעמוד 68 שורות 29–32, עמודים 69–71 ועמוד 72, שורות 3–21).
162. תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לבית המשפט לדחות תביעה ממספר נימוקים אפשריים, ובהם: "כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע". תקנה זו מיועדת "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה [קיצור דרך], כאשר מפני טענת חוק, או אפילו טענה עובדתית קצרה, ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת" (ע"א 316/56 קרמש נ' דבי, פ"ד יא 1336, 1341 (1957)).
--- סוף עמוד 47 ---
באשר לרציונל העומד בבסיס תקנה זו נקבע ברע"א 993/06 מדינת ישראל נ' דיראני (פורסם בנבו, 18.7.11) בין היתר כי "יסודו של אמצעי הדחייה על-הסף נעוץ ברצון למנוע מבית המשפט לבזבז זמנו לריק בדיון בטענות שאין בהן ממש, כאשר הוא נוכח לדעת שהתביעה תיכשל גם אם תתברר עד תומה".
163. לצד זה נקבע הכלל כי על מנת שתתקבל בקשה למחיקתה על הסף של תביעה על הנתבע לשכנע, כי אין אפשרות, ולו קלושה, שהתובע יזכה בסעד לו עתר (ר' רע"א 10091/02 SiemensAktiengesellschaft נ' תעשיות אלקטרוכימיות 1952 בע"מ, (פורסם בנבו, 14.3.04).
כך גם נפסק ברע"א 4167/18 מסכת אילת בע"מ ואח' נ' דרור ניהול מלונות בע"מ (פורסם בנבו, 24.10.18) בין היתר כי "...הלכה היא כי אין לסלק על הסף תביעה מחמת היעדר עילה ככל שישנה אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יצליח בתביעתו" (ר' גם ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג(3) 124, 128 (1989); רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ (פורסם בנבו, 1.9.05) פסקה 8; רע"א 1926/16 צוריאל נ' מורד, (פורסם בנבו, 29.3.16), פסקה 3; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 342 (מהדורה 12, 2015)).
164. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי את החומר המצוי בפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המבקש לסילוק התובענה על הסף מהטעמים שפורטו על ידו בפרק זה (ר' גם סעיפים 2ב, 2ג ו־2ד לעיל) – להידחות, וזאת במובחן מטענת ההתיישנות שנדונה והוכרעה לעיל.
סבורני כי בשלב מקדמי זה של דיון ובטרם שנשמעו הראיות בתיק לגופן, אין בידי בית המשפט להגיע לכלל מסקנה מושכלת כי לא קיימת למשיב יריבות כנגד המבקש וכי עילת תביעתו כלפיו מבוססת רק על מסמך ההבנות (נספח 17).
165. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, בהינתן האמור ולאחר שבחנתי את החומר המצוי בפניי ולמקרא כתב התביעה, מצאתי כי יש ממש בטענת המבקש 2 הנוגעת לסילוק התביעה כנגדו מחמת העדר עילה.
166. כפי שפורט בכתב התביעה, בתחילה גובש הסכם בין המשיב לבין המבקש ביום 22.9.00 (נספח 15). בהסכם זה נקבע בין היתר כי שני הצדדים מסכימים "כי כל הכספים שיינתנו לדוד אפל או לזאב רום בגין עסקת מובילטל באופן ישיר או עקיף התחלקו (צ"ל: "יתחלקו" – ד"ח) שווה בשווה 50/50 מיד עם קבלתם". המשיב טען בהמשך כי המבקש 2 סיכם עם המבקש כי התמורה בגין מאמציו לקידום העסקה תהא בגובה 20 מיליון דולר, כך שיחד עם ה־37.5 מיליון דולר יתקבל סכום של 57.5 מיליון דולר אשר יתחלק ביניהם בחלקים שווים.
167. בנוסף נטען בכתב התביעה כי בהמשך לסך של 4.5 מיליון דולר שניתן למשיב על ידי המבקש, ניתנה לו הלוואה נוספת בסך 1.5 מיליון דולר באפריל 2000, וביטוי לכך נמצא בנספח 17 מיום 25.4.01 שצוטט לעיל (ר' סעיף 26). לגבי הפגישה במועד זה ציין המשיב כי היא נועדה לעדכון בקשר לעסקת מובילטל ועל רקע דברי המבקש 2 כי העסקה טרם התגבשה סופית. לפיכך הגיעו
--- סוף עמוד 48 ---
הצדדים להבנות שונות תוך שנקבע במסמך זה מפורשות כי "הסכום שיתקבל ממר צ'ורני בגין העסקה האמורה יהיה שייך בשלמות למר רום".
168. בסעיף 79 לכתב התביעה מתוארות ההסכמות שגובשו בנספח 17 אשר נכתב על ידי מר ברדוגו מטעם המשיב. האמור בסעיף 79.2, ממנו עולה כי המשיב זכאי לקבל כספים מהמבקש בגין חלקו בעסקה, אינו תואם לכאורה את האמור בהסכם ההבנות. בהסכם הנ"ל הובהר מפורשות כי הסכומים שיתקבלו מהמבקש בגין עסקת מובילטל יהיו שייכים "בשלמות למר רום". ההסכם הגדיר כי רום יעשה ככל יכולתו שלבייב יעביר חלקו בעסקת מובילטל לאפל, וביחס לסכום זה הוסכם כי "יחולק שווה בשווה" בין הצדדים.
169. המשיב טען בסעיף 20 לתצהירו כי מסמך ההבנות הנ"ל נחתם לאחר שהמבקש 2 הציג לו מצג שווא, לפיו עסקת מובילטל טרם התגבשה סופית, כאשר הוא ידע באותו מועד כי המשיב זכאי כבר ל־50% מהעמלה – 10 מיליון דולר.
170. זאת ועוד, בתצהירו בהתנגדות לביצוע שטר מיום 1.11.01 (נספח 8), התייחס המשיב לפגישה שהתקיימה ביום 25.4.01 בנוכחות ברדוגו (ר' סעיפים 21–26 לתצהירו). בתצהיר זה לא טען המשיב כי המסמך מיום 25.4.01 הוא חסר תוקף, והוא אף ציין כי ברור לו "כיום" (במועד עריכת התצהיר) כי עסקת מובילטל "התגבשה סופית באותם מועדים" (שם, סעיף 26). עולה, אם כן, כי גם לאחר שנודע למשיב בשנת 2001 כי עסקת מובילטל יצאה אל הפועל והתקיימה, הוא לא נקט בכל הליך לביטולו של הסכם ההבנות אלא מצא להסתמך עליו בתמיכה לטענותיו השונות בהליך השטרי.
171. תכלית הפגישה מיום 25.4.01, שבמסגרתה אף נחתם נספח 17, הייתה בעניין השיקים שהופקדו, אשר נטען כי היו שיקים לביטחון ועל רקע תפיסת השיקים על ידי המשטרה כאשר המבקש 2 ביקש את החלפתם של שיקים אלו, כפי שציין זאת אף בית המשפט המחוזי בפסק דינו מיום 25.1.09 (עמוד 9 לפסק הדין; ר' גם עדות ברדוגו בעמוד 54 לפרוטוקול מיום 1.7.08, שורות 17–24). ברדוגו אף ציין בחקירתו כי "ברור לי לחלוטין שיש פה עניין של חוב של 1.5 מיליון דולר. על הסכום הזה יש ביטחונות של צ'קים שנתפסו במשטרה. זאב רום מבקש החלפה של השיקים שנתפסו במשטרה בצ'ק נוסף אבל ברור שההלוואה של ה-1.5 מיליון דולר קיימת וזה העניין המרכזי ולא החלפת הצ'קים... אצל זאב רום זה התחיל בכעס בגלל שאני ואפל נפגשנו עם צ'רנוי. הם סיכמו שאפל יחליף לרום את הצ'קים" (עמוד 58 לפרוטוקול, שורות 21–25).
172. כך גם בית המשפט העליון, בפסק הדין בע"א 1794/09, הביע דעתו כי "...במסמך ההבנות הצדדים סטו מההסכמה הקודמת לגבי חלוקת העמלות ביניהם בהסכם העמלות מיום 22.9.00. כך, בעוד שבהסכם העמלות הוסכם כי העמלה מהעסקה תתחלק בין רום לבין המשיב בחלקים שווים, הרי שבמסמך ההבנות הוסכם כי רום יהיה זכאי לקבל עמלה מצ'רנוי באופן בלעדי ואם המשיב יקבל עמלה מלב לבייב הוא יעביר את מחציתה לרום..." (שם, פסקה 19ו; ר' גם פסקה 16 באמצע). איני מתעלם מן האמור בפסקה 26 לפסק הדין.
--- סוף עמוד 49 ---
173. כפי שפורט מעלה, בדיון בסוגיית ההתיישנות, למשיב נודע כי עסקת לבייב יצאה אל הפועל כבר בחודש מרץ 2001, ונוכח עובדה זו הוא אף פנה ביום 22.4.01 אל לבייב בדרישה לתשלום הסך של 37.5 מיליון דולר (מוצג מב/1). המשיב העיד על כך מפורשות וברורות (ר' סעיף 46 לעיל; עמודים 86-85 לפרוטוקול). לאחר שנודעה למשיב עובדה זו, המשיב לא פנה אל המבקש 2 בהודעה על ביטול מסמך ההבנות ולא נקט בהליך משפטי כלשהו בעניין זה. כעולה מכתב התביעה, מסמך ההבנות לא בוטל, ומשכך ונוכח האמור בו, מתחייבת המסקנה כי המשיב אינו זכאי לתשלום כלשהו מהמבקש 2 מתוך תשלום שיקבל המבקש 2 מהמבקש בגין עסקת מובילטל.
174. ככל שטענת המשיב (שלא נטענה בהליך השטרי) הינה שההסכם מיום 25.4.01 הופר על ידי המבקש 2, הרי שעמדו לרשותו 7 שנים ממועד ההפרה (ר' סעיף 61 לעיל) – שלדבריו נודעה לו באותו היום או בסמוך לאחר מכן, לפי שהוא לא קיבל את הסך של 5.5 מיליון דולר (ר' סעיף 30 לעיל) – לעתור לביטולו של ההסכם או לכל הפחות ליתן הודעת ביטול. משלא עשה כן המסקנה המתבקשת הינה שההסכם (נספח 17) עומד בתוקפו.
175. העובדה כי ההסכם מיום 25.4.01 תקף קיבלה אף ביטוייה בפסק דינו של בית המשפט העליון בערעור (ר' סעיף 172 לעיל).
176. זאת ועוד, גם לעניין הסכם זה סבורני שניתן להפעיל את כלל ההשתק השיפוטי, לאור השימוש שעשה המשיב בהסכם זה בתמיכה בטענות הגנתו בהליך השטרי (ר' גם סעיף 51 לעיל).
177. בתמצית נסכם ונאמר כי במערכת היחסים שבין המשיב לבין המבקש 2, ככל שהתביעה מבוססת על ההסכם מחודש ספטמבר 2000 הרי שהיא התיישנה וככל שההסכם התקף הינו זה מחודש אפריל 2001 הרי שבנוסף להתיישנות התביעה היא אף נעדרת עילה.
178. יקשה על בית המשפט לקבל את טענת מעשה בית דין שהעלה המבקש 2, וזאת נוכח פסיקתו המפורשת של בית המשפט שלערעור, לפיה "למען הסר ספק ספיקא, אין לראות בפסק דין זה משום פלוגתא פסוקה בכל הקשור לעסקת מובילטל והעמלות המגיעות למי מהצדדים בתיק זה, אם בכלל, בעקבות העסקה. כאמור, התמונה המלאה לא נפרשה בבית משפט קמא, מעורבים בכך צדדים שלישיים שקולם לא נשמע וצדדים שלישיים שלא היו צדדים לתביעה" (שם, פסקה 26).
179. למותר לציין, כי משמעות ההחלטה שלא להורות על סילוק התובענה כנגד המשיב על הסף מכלל הטעמים שהובאו על ידי המבקשים – למעט טענת ההתיישנות וטענת העדר העילה (ביחס למבקש 2) – אין פירושה דחיית יתר טענות המבקשים לגופן, כי אם קביעה שאין בטענות אלו, בשלב זה, כדי להקים עילה לסילוק התובענה על הסף. ברי כי מכלול טענות המבקשים היה נדון לגופו בהליך העיקרי (ר' פרשת סמווד קונסטרקשוין לעיל), אך נוכח המסקנה לעיל באשר להתיישנות התובענה ביחס לשני המבקשים ובהעדר עילת תביעה כנגד המבקש 2, מתייתר הצורך בכך.
--- סוף עמוד 50 ---
סוף דבר
180. על השיקולים בשימוש בסמכות הסילוק על הסף עמד בית המשפט העליון בע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ ואח' נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 4.6.07), פסקה יב לפסק הדין:
על בית המשפט הדן בבקשות לסילוק על הסף לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט.
181. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שבאו לפניי, וזאת על רקע טענות ההתיישנות שהעלו המבקשים בבקשותיהם, באתי לכלל למסקנה כי התביעה הוגשה זמן ניכר לאחר שהתיישנה וכי לא הוכח שמתקיימים החריגים בחוק ההתיישנות או בפקודת הנזיקין אליהם הפנה המשיב.
182. בקשת המבקש 2 לסילוקה על הסף של התובענה כנגדו בהעדר עילה מתקבלת בזאת.
183. יתר טיעוני המבקשים לסילוקה של התובענה על הסף נידחים.
184. אשר על כן, הנני מורה על דחיית התובענה.
185. אני מחייב את המשיב (התובע) לשלם בגין שכר טרחת עורך דין למבקש סך כולל של 200,000 ₪ ולמבקש 2 סך כולל של 120,000 ₪. התשלום יבוצע עד ליום 11.2.20 וממועד זה ואילך יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
186. כמו כן ישלם המשיב לכל אחד מן המבקשים עלות פרוטוקול הדיון המתומלל, כנגד הצגת אסמכתה מתאימה. אף תשלום זה יבוצע עד ליום 11.2.20.
ניתן היום, י"ז כסלו תש"פ, 15 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.
דורון חסדאי