כן נקבע בפרשת יהלומי סמואל לעיל כי "מרוץ ההתיישנות יוצא, בדרך כלל, לדרכו "ביום שבו נולדה עילת התובענה" (סעיף 6 לחוק ההתיישנות). אולם, חריג התרמית – כמתכונתו בעת הגשת תביעת המשיבה – יוצר הסדר ייחודי ביחס לתביעות שעילתן תרמית או אונאה, ומורה כי תקופת ההתיישנות לגביהן תחל "למן המועד בו נודעו לתובע העובדות המהוות את התרמית" (דברים שצוטטו בע"א 675/87 מידל איסט אינווסטורס נ' בנק יפת בע"מ, פ"ד מג(4) 861, 871 (1989))" (שם, עמוד 35).
סעיף 8 לחוק ההתיישנות
80. לטענת המשיב בתמצית, העובדה העיקרית שהועלמה מעיניו נוגעת להשלמת העסקה להעברת החזקותיו של המבקש במובילטל ללבייב. לטענתו, עובדה זו לא הייתה ידועה לו והוא לא יכול היה לאמתה, אלא לאחר שנחשף בפניו לראשונה ביום 27.3.08 מסמך המכירה מרשם החברות ההולנדי (ר' בהרחבה סעיף 124 לכתב התביעה).
81. הלכה היא כי סעיף 8 קובע מבחן גילוי אובייקטיבי בעיקרו. הוא אינו מסתפק, לצורך עיכוב מרוץ ההתיישנות, באי־ידיעתו בפועל של התובע על אודות העובדות הרלוונטיות, אלא מתנה עיכוב כאמור בכך שהעובדות אף לא היו בידיעתו בכוח. די בכך שתהיה בידי התובע מודעות בכוח בדבר עובדות שנעלמו מידיעתו בפועל, כדי שמרוץ תקופת ההתיישנות יחל במועדו הרגיל ולא ידחה
(ר' פרשת גיא-ליפל לעיל; חבקין לעיל, עמוד 158).
82. מאחר שסעיף 8 לחוק הינו חריג לכלל ההתיישנות, נטל ההוכחה כי התקיים כלל הגילוי המאוחר רובץ על הטוען לו (ר' ע"א 97/77 זונבנד נ' קלוגמן, פ"ד לא(3) 466; ע"א 1349/05 שוב נ'
--- סוף עמוד 27 ---
בנק ירושלים (פורסם בנבו, 18.3.09)). על המבקש להסתמך על כלל הגילוי המאוחר, לטעון בכתב טענותיו את העובדות המבססות את הטענה (ר' ע"א 7261/97 שרבני נ' חברת האחים שבירו, פ"ד נד(4) 464; ע"א 2167/94 בנק למסחר בע"מ נ' שטרן, פ"ד נ(5) 216).
83. לעניין היקף הגילוי הרי שסעיף 8 לחוק מכיל ארבעה תנאים:
(1) קיומן של עובדות שנעלמו מן התובע; (2) העובדות מהותיות ויורדות לשורשה של עילת התובענה; (3) העובדות נעלמו מעיני התובע מסיבות שאינן תלויות בו; (4) והתובע לא יכול היה למנוע אותן סיבות אף בנוקטו זהירות סבירה (ר' זלמן יהודאי, "דיני התיישנות בישראל", כרך א, עמוד 204; עע"מ 1164/04 עיריית הרצליה נ' יצחקי (פורסם בנבו, 5.12.06)). עובדות נאמר ולא דין, ולכן גילוי מאוחר של הדין לא נתפס ברשתו של כלל הגילוי המאוחר (ר' פרשת אפלייד מטריאלס לעיל).