[...] (ע"א 675/87 מידל איסט אינווסטורס נ' בנק יפת בע"מ, פ"ד מג(4) 861, 871-870 (1989) (להלן: עניין איווסטורס)..
ובפרשה נוספת:
"כידיעה 'ממשית' ראויה, לטעמי, להיחשב רק ידיעה הניתנת להוכחה בראיות בבית-המשפט, שכן כל פרשנות אחרת תחתור תחת תכליתו של סעיף 7, שנועד לחסן מפני התיישנות את תביעתו של קורבן התרמית כל עוד לא נקנתה לו ידיעה על אודות התרמית שבכוחו להוכיחה בערכאות. הצידוק הרעיוני להקלה זו נעוץ בכך שאת גריעת יכולתו של המרומה להוכיח את התרמית יש לזקוף, בין היתר, לחובת מאמציו של הרמאי לטשטש את עקבות תרמיתו" (ע"א 9800/01 שאוליאן נ' אפרמיאן, פ"ד נח(4) 389, 399 (2001).." (ר' פסקה 21 לפסק הדין).
(ר' גם ע"א 4958/99 עין גב – קבוצת פועלים להתיישבות נ' מקורות חברת מים (פורסם בנבו, 21.12.00; רע"א 7585/12 סמווד קונסטרקשיון נ' הקסטודיה דה טרה סנטה (פורסם בנבו, 7.4.13)).
98. בע"א 909/16 ישראל פרי ז"ל נ' סידרנסקי בדש חינה ז"ל (פורסם בנבו, 27.2.19) נקבע בין היתר כי:
"הידיעה הממשית" הנדרשת לשם תחילת מרוץ ההתיישנות היא "ידיעה הניתנת להוכחה בראיות בבית-המשפט" (ע"א 9800/01 שאוליאן נ' אפרמיאן, נח(4) 389, פסקה 10 (2004)). בהתאם לכך, בע"א 4295/16 אבידן נ' עלי [פורסם בנבו] (10.1.2018) אף נקבע כי עצם העובדה שהועבר לידי התובע מידע אשר עורר חשד לכך שהנתבע ביצע מעשי מרמה, עלול שלא "לעמוד במבחן הידיעה הממשית הסובייקטיבית", בשלב שבו המידע לא נבדק לאשורו (ראו גם ע"א 1206/16 חברת יהלומי סמואל – רוזנבאום (1992) בע"מ נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 3 לפסק דינו של השופט נ' הנדל (2018), לפיו יש לבחון מתי נודעו הראיות המוכיחות את "מכלול הפרמטרים [המבססים את – י' א'] קיום עוולת התרמית" (שם, פסקה 9 ;ר' גם ע"א 4958/99 עין גב – קבוצת פועלים להתיישבות נ' מקורות חברת מים (פורסם בנבו, 21.12.00).
99. כזכור, המשיב טען כי העובדה העיקרית שהועלמה מעיניו "נוגעת להשלמת העסקה להעברת החזקותיו של הנתבע 1 (המבקש כאן – ד"ח) במובילטל ללבייב עובר למכירת החברה לצד ג" (סעיף 124.1 לכתב התביעה). לטענת המשיב, המסמכים השונים שעלה בידו "לחלץ" בשנת 2008 הוכיחו כי "עסקת מובילטל בוצעה במתווה אשר סוכם בינו לבין המבקשים" וכי מניות מובילטל הועברו על ידי המבקש או חברה מטעמו לבעלות לבייב בתחילת שנת 2001 ועם העברת המניות הועבר גם מלוא הניהול של חברת מובילטל לידי מנהלים מטעם לבייב (ר'