94. יודגש כי במהלך הדיון התברר כי בניגוד להצהרת המשיב, באשר לכלל 'המסמכים השונים' שנטען כי נתגלו לו רק בשנת 2008, הרי שנתגלה לו רק נספח 14 בלבד, וכי כל יתר המסמכים מבולגריה או מהולנד היו מצויים ברשותו כבר בשנת 2001 (ר' למשל סעיף 42 לעיל).
95. יש טעם לא מבוטל בטענת ב"כ המבקש, לפיה המשיב טוען כי כרת הסכם בעל פה עם המבקש, מכוחו מגיעה לו עמלה אם וכאשר תהיה עסקה עם לבייב, כי המבקש לא שילם לו ולפיכך הפר עמו את ההסכם וכי המשיב טוען שרימו אותו בכך שלא סיפרו לו שהעסקה הושלמה. לשיטת ב"כ המבקש עולה, אם כן, כי המרמה הנטענת אינה עילת התביעה אלא דרך לומר מדוע המשיב לא ידע על אודות פרטי העסקה, ויש מקום להבחין בין עילת תביעתו החוזית לבין עילת תביעה בגין תרמית שלא קיימת (ר' עמוד 60 לפרוטוקול, שורות 14–25). משכך, לכאורה על פני הדברים, דין טענת המשיב בהסתמך על הוראת סעיף 7 – להידחות.
96. מצאתי בכל זאת לדון גם בחריג להתיישנות מושא סעיף 7 לחוק לגופו, ככל שאכן עילת התביעה של המשיב כלפי המבקשים הינה אף מכוח תרמית.
97. בפרשת חברת החשמל נ' עזבון כהן לעיל קבע בית המשפט בין היתר כי על סעיף 7 נאמר בפסיקה כלהלן:
[...] חרף סמיכותם של הסעיפים 7 ו-8 וחרף הדימיון בטכניקה החקיקתית שננקטה בניסוחם, שונים שני הסעיפים זה מזה תכלית שוני. [...] כריכת המועד לתחילת ההתיישנות 'ביום שבו נודעה לתובע התרמית או האונאה' מעידה על אופי הידיעה הנדרשת. תקופת ההתיישנות תתחיל רק ביום שבו נודעה לתובע התרמית. באמירה 'נודעה לתובע', בהקשרו של הסעיף הנדון, לא יכול היה המחוקק להתכוון אלא לידיעה שהיווצרותה בפועל מהווה עובדה ממשית; משמע, שבעצם זמינותה של הידיעה על התרמית, ידיעה שהתובע התרשל בהשגתה, לא סגי. [...] בסעיף 7 אין זכר לאיזה מן התנאים
--- סוף עמוד 31 ---
הנוספים שבהם מותנית תחולתו של סעיף 8, והשוני הגלוי לעין בין נוסחיהם של שני הסעיפים אי-אפשר לו שיהא חסר משמעות [...] אם האמירה 'נודעה לתובע התרמית' תהא עשויה להתפרש גם ככוללת ידיעה זמינה, שבנקיטת אמצעים סבירים היה בידי התובע להשיגה אך הוא התרשל בהשגתה, מה בצע לנו בסעיף 7, מכול וכול?![...] בא סעיף 7 להשמיע, כי תנאי התיישנותה של תובענה שעילתה תרמית או אונאה שונים מתנאי התיישנותה של כל תובענה אחרת. הסדרו של סעיף 7 שונה, עקרונית, מהסדרו של סעיף 8; ומקום שסעיף 7 חל – סעיף 8 איננו יכול לחול.