אשר לדין ההתיישנות, נקבע בפרשת ארביב לעיל, בין היתר כי:
אם חוק חדש מאריך תקופת התיישנות (אזרחית), החלתו על תקופת התיישנות שכבר נסתיימה בעבר (מצב משפטי שנסתיים) מהווה החלה רטרוספקטיבית, וחזקת אי הרטרוספקטיביות צריכה לחול. כמובן, יהא מקום לאזן בין חזקה זו לבין חזקות אחרות או בין חזקה זו לבין תכלית החוק הדיוני, כפי שהיא עולה ממקורותיו האחרים, כדי לגבש את התכלית הכוללת והסופית של ההוראה הדיונית. ייתכן כי בסופו של תהליך זה ההחלטה תהא, כי ההוראה הדיונית חלה רטרוספקטיבית, חרף תחולתה של חזקת אי הרטרוספקטיבית (ולא בשלב אי-תחולתה).
(ר' גם ת"א (ת"א) 2114/08 שפיגל נ' שחם-רביצקי (פורסם בנבו, 6.10.15)).
91. בנסיבות העניין, בשים לב לאמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי יש לבחון את טענת המשיב בהתאם לנוסחו של סעיף 7 טרם תיקון מס' 5. התיקון חוקק לאחר המועד שבו נולדה עילת התביעה (בשנת 2001), לאחר המועד שבו הסתיימה תקופת ההתיישנות (בשנת 2008 או למצער בשנת 2013) וגם לאחר המועד שבו נטען כי המשיב גילה את נספח 14. סבורני כי בנוגע לשאלה האם יש מקום לתחולה רטרואקטיבית של דבר החקיקה, התשובה לכך היא שלילית. אין להחיל
--- סוף עמוד 30 ---
את הנוסח החדש של סעיף 7 על תביעה שלולא התיקון הייתה נדחית מחמת התיישנות (ר' פרשת פנינה שפיגל לעיל; ת"א (י-ם) 31560-10-13 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' הולילנד תיירות (1992) בע"מ (פורסם בנבו, 2.9.15); ת"א (י-ם) 16382-03-12 מדינת ישראל נ' חברת סמואל – רוזנבאום (1992) בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 23.12.15); ת"א (י-ם) 9333-02-13 ממן נ' שטרית (פורסם בנבו, 26.9.16)).
ת"א (ת"א) 51008-05-16 כתאין מאירי נ' שובל קבוץ השומר הצעיר (פורסם בנבו, 31.3.19)).
92. סעיף 7 לחוק ההתיישנות, שכותרתו "תרמית ואונאה" בנוסחו בעת הגשת התביעה קבע "הייתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או האונאה".
93. לטענת המשיב בכתב תביעתו, הואיל ומדובר במקרה מובהק של תרמית חל החריג הקבוע בסעיף 7 לחוק. לדבריו, דבר התרמית נודע לו באופן ודאי "רק עם חשיפת המסמכים מהרשויות הבולגרית, ההולנדית והאוסטרית, המעידים על פרטי העסקה והשלמתה במתווה שסוכם מלכתחילה" (שם, סעיף 125). לדברי התובע, המבקשים הסתירו ממנו את "דבר קיום העסקה... וכן את מתווה העסקה..." (שם, סעיף 119).