דוד אפל: לא הורשעתי אתה יודע אני הייתי במשפט של 4 ימים ושבוע מבוקר עד לילה 4 ימים בשבוע כבודו 4 ימים בשבוע, הייתה לי מחשבה? לא יכולתי אני הייתי בן אדם מנוטרל לחלוטין לא יכולתי לעשות כלום התעסקתי רק בזה (עמוד 37, שורות 5–12).
ובהמשך:
עו"ד ירון קוסטליץ: רגע תקשיב לי לשאלה. אם נעשה השוואה כמו של אדם שקורא בין כתב התביעה שהגשת עכשיו ב- 2015 לבין כל מה שהצהרת בתצהיר שלך ב- 31 ליולי 2006 נראה שזה מועתק מילה במילה. עכשיו אתה מצהיר לבית המשפט שמה, בימים אלה מכינים תביעה נגד לבייב נגד צ'ורני ונגד רום על כל הכסף, זה 4 שנים לפני שאתה נכנס לבית סוהר, אני אומר לך שלא הגשת תביעה כי להגיש תביעה זה עולה כסף ותביעת סרק לא מגישים כי צריך לשלם אגרה, זה נורא פשוט.
דוד אפל: אני אומר לך שמה שאתה אומר זה פשוט לא נכון כי באותו זמן אני שילמתי, אתה יודע כמה שאני שילמתי שכר טרחה לעורכי הדין שלי? לפי דעתי למעלה מעשרה מיליון דולר שילמתי שכר טרחה לעורכי דין שלי מה אתה מדבר זה היה גרוש וחצי כל התביעה הזאת להגיש אותה מה זה היה כמה הייתי צריך לשלם 4, 5, מיליון שקל, זה כלום בחייך על זה אני
--- סוף עמוד 44 ---
פשוט לא יכולתי לתפקד זה הכל. בן אדם שארבע פעמים בשבוע צריך לבוא מבוקר עד לילה וצריך להתכונן כל יום ליום שלמחרת לא יכולתי לעשות כלום זה פשוט (עמוד 37, שורות 15–28).
150. כן העיד המשיב:
[...] אני עונה אני אומר לך קודם כל שכל המשפט שלי זה לא קשור למשפט הזה כל המשפט שלי הייתה אני לא רוצה להתייחס כאן למשפט הפלילי שלי אני באמת לא רוצה להתייחס. אני הגשתי על זה במשטרה אני לא רוצה להתייחס לכל מה שהיה אני אומר לך דבר אחד אני הייתי בטוח שכל יום אני מתעורר מהסיוט הזה והסיוט הזה נגמר, זה מה שאני הייתי בטוח שהסיוט הזה כולם יפתחו את העיניים ויראו מה היה כאן לא חשוב זה לא נגמר וזה נמשך ולא רק שנמשך מהיום שהייתה פסיקה בבית משפט עליון ארבעה ימים אחרי זה אפילו לא נתנו לי לגמור את השבע ברכות של הבת שלי, ארבעה ימים אחרי זה באמצע השבע ברכות של הבת שלי הכניסו אותי לבית סוהר. אני עברתי תקופה שהיא תקופה מטלטלת שהיא תקופה שהיא הרס כללי. לא יכולתי. אם אתה שואל אותי אחרי 2008 וודאי רציתי להגיש תביעה כל רגע אבל היו לי דברים יותר חשובים מה לעשות היו לי את החיים שלי לפני הדבר הזה (עמוד 37, שורות 32–33; עמוד 38, שורות 1–25).