(ר' גם ע"א 6182/14 אינבסטלום הולדינגס בע"מ נ' ספריית יפת בע"מ (פורסם בנבו, 3.5.16), פסקה 13).
155. כפי שנפסק, "השתהות בתחום תקופת ההתיישנות הינה זכותו של המתדיין..." (ר' פרשת תלמוד תורה לעיל, 446). על כן, "ככלל אין להטיל על התובע את הנטל הראשוני להצדיק את הגשת התביעה במועד שהוגשה ככל שהתביעה טרם התיישנה, והנתבע הוא זה שעליו הנטל להצדיק מדוע יש לסלק את התביעה מחמת השתהות בהגשתה" (ר' פרשת אינבסטלום, פסקה 14).
בהקשר זה אף נפסק בפרשת אינבסטלום לעיל כי "...מובן שחלוף הזמן וההשלכות הנגזרות ממנו נגרמים עקב ההשתהות בהגשת התביעה. אולם אלו הובאו כבר בחשבון על ידי המחוקק במלאכת האיזון בין מכלול השיקולים הרלוונטיים לצורך קביעת תקופת התיישנות סטטוטורית ועל כן אין בחלוף הזמן ובתוצאותיו הטבעיות כדי להוות טעם היכול להוביל לדחיית תביעה מחמת שיהוי" (שם, פסקה 14 סיפה).
156. כך גם נפסק, כי "הנטל על הטוען לסילוק תביעה מחמת שיהוי הוא כבד ורב בנסיבות העניין" ודחייתה של תביעה אזרחית מחמת שיהוי בהגשתה תיעשה "במקרים חריגים בלבד שבהם מלבד ההשתהות בהגשת התביעה הוכיח הנתבע קיומם של שני תנאים נוספים: (1) כי השיהוי בהגשת התביעה מבטא ויתור על זכויות התובע; (2) כי מצבו של הנתבע הורע עקב השיהוי בהגשת התביעה" (ר' ע"א 5574/09 קזל נ' קרן קיימת לישראל (פורסם בנבו, 16.11.11), פסקה 23; פרשת קורן לעיל).
157. לעניין טענת השיהוי, על בית המשפט להביא בחשבון בין היתר את "האינטרסים ההדדיים של בעלי הדין ואת מאזן הנזקים ביניהם. כן נשקלת מהות התביעה והסעד המבוקש במסגרתה, אותם מבקשים הנתבעים לדחות מחמת שיהוי" (ר' ע"א 2576/03 ויינברג נ'
--- סוף עמוד 46 ---
האפוטרופוס לנכסי נפגעים (פורסם בנבו, 21.2.07), פסקה 19; ע"א 2950/07 סולימאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26.10.09)).
158. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי את התיעוד שהובא בפניי, בשים לב אף להלכה לפיה "חלוף הזמן הוא אפוא אינו נתון בלעדי וניתן אף לומר כי 'אינו נתון בעל חשיבות עצמאית בעת בחינת השיהוי'" (ר' פרשת הביטאט לעיל; פרשת קורן לעיל) אני דוחה את טענת השיהוי. גם אם מתקבל לכאורה הרושם כי המשיב זנח את זכויותיו משלא הגיש את תביעתו קודם מצאתי כי לא עלה בידי המבקש להוכיח ששינה מצבו לרעה עקב ההשתהות בהגשת התביעה על ידי המשיב. אף לא הוכח כמתחייב קיומו של נזק ראייתי. לא שוכנעתי כי באי־הגשת התביעה פעל המשיב בחוסר תום לב המצדיק דחייתה של התובענה עקב שיהוי, בשים לב בין היתר להליך הפלילי שהתקיים כנגדו באותן שנים וריצוי עונש מאסר.