--- סוף עמוד 49 ---
173. כפי שפורט מעלה, בדיון בסוגיית ההתיישנות, למשיב נודע כי עסקת לבייב יצאה אל הפועל כבר בחודש מרץ 2001, ונוכח עובדה זו הוא אף פנה ביום 22.4.01 אל לבייב בדרישה לתשלום הסך של 37.5 מיליון דולר (מוצג מב/1). המשיב העיד על כך מפורשות וברורות (ר' סעיף 46 לעיל; עמודים 86-85 לפרוטוקול). לאחר שנודעה למשיב עובדה זו, המשיב לא פנה אל המבקש 2 בהודעה על ביטול מסמך ההבנות ולא נקט בהליך משפטי כלשהו בעניין זה. כעולה מכתב התביעה, מסמך ההבנות לא בוטל, ומשכך ונוכח האמור בו, מתחייבת המסקנה כי המשיב אינו זכאי לתשלום כלשהו מהמבקש 2 מתוך תשלום שיקבל המבקש 2 מהמבקש בגין עסקת מובילטל.
174. ככל שטענת המשיב (שלא נטענה בהליך השטרי) הינה שההסכם מיום 25.4.01 הופר על ידי המבקש 2, הרי שעמדו לרשותו 7 שנים ממועד ההפרה (ר' סעיף 61 לעיל) – שלדבריו נודעה לו באותו היום או בסמוך לאחר מכן, לפי שהוא לא קיבל את הסך של 5.5 מיליון דולר (ר' סעיף 30 לעיל) – לעתור לביטולו של ההסכם או לכל הפחות ליתן הודעת ביטול. משלא עשה כן המסקנה המתבקשת הינה שההסכם (נספח 17) עומד בתוקפו.
175. העובדה כי ההסכם מיום 25.4.01 תקף קיבלה אף ביטוייה בפסק דינו של בית המשפט העליון בערעור (ר' סעיף 172 לעיל).
176. זאת ועוד, גם לעניין הסכם זה סבורני שניתן להפעיל את כלל ההשתק השיפוטי, לאור השימוש שעשה המשיב בהסכם זה בתמיכה בטענות הגנתו בהליך השטרי (ר' גם סעיף 51 לעיל).
177. בתמצית נסכם ונאמר כי במערכת היחסים שבין המשיב לבין המבקש 2, ככל שהתביעה מבוססת על ההסכם מחודש ספטמבר 2000 הרי שהיא התיישנה וככל שההסכם התקף הינו זה מחודש אפריל 2001 הרי שבנוסף להתיישנות התביעה היא אף נעדרת עילה.
178. יקשה על בית המשפט לקבל את טענת מעשה בית דין שהעלה המבקש 2, וזאת נוכח פסיקתו המפורשת של בית המשפט שלערעור, לפיה "למען הסר ספק ספיקא, אין לראות בפסק דין זה משום פלוגתא פסוקה בכל הקשור לעסקת מובילטל והעמלות המגיעות למי מהצדדים בתיק זה, אם בכלל, בעקבות העסקה. כאמור, התמונה המלאה לא נפרשה בבית משפט קמא, מעורבים בכך צדדים שלישיים שקולם לא נשמע וצדדים שלישיים שלא היו צדדים לתביעה" (שם, פסקה 26).
179. למותר לציין, כי משמעות ההחלטה שלא להורות על סילוק התובענה כנגד המשיב על הסף מכלל הטעמים שהובאו על ידי המבקשים – למעט טענת ההתיישנות וטענת העדר העילה (ביחס למבקש 2) – אין פירושה דחיית יתר טענות המבקשים לגופן, כי אם קביעה שאין בטענות אלו, בשלב זה, כדי להקים עילה לסילוק התובענה על הסף. ברי כי מכלול טענות המבקשים היה נדון לגופו בהליך העיקרי (ר' פרשת סמווד קונסטרקשוין לעיל), אך נוכח המסקנה לעיל באשר להתיישנות התובענה ביחס לשני המבקשים ובהעדר עילת תביעה כנגד המבקש 2, מתייתר הצורך בכך.