70. לאחרונה נדרש לכך בית המשפט המחוזי בתל אביב ובפסק דינו אשר הוזכר לעיל התקבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, תוך שנקבע כי הסכם שנחתם בין בני זוג בהיותם ידועים בציבור ומסדיר את ענייני הממון שלהם, אינו חל על עניינים אלה לאחר נישואיהם.
וכך, בין השאר, נקבע שם מפי כב' השופט שוחט:
"ראשית, ההסכם שנחתם בין בני הזוג אינו הסכם ממון. הסכם ממון בהגדרה, בין על פי גישת פרופ' אריאל רוזן צבי ("יחסי ממון בין בני זוג", 303) בין על פי גישת הש' בן פורת בפרשת שי שרעבי (ע"א 169/83 שי נ' שי, לט (3) 776 אף לפי גישת הביניים שמציע ניסים שלם בספרו "יחסי ממון ורכוש – הדין והפסיקה", מהדורה שניה, כרך שני עמ' 480-478) מחייב סממן אחד, משותף לכולם - היות ההסדר הכלול בו צופה פקיעת הנישואין (ובלשון החוק כיום לאחר תיקון 2008, "התרת נישואין") עקב גירושין או מוות.
ציפיה שכזו אין בהסכם שלפנינו, שהרי על פניו בני הזוג עשו את ההסכם לתקופת חייהם כידועים בציבור ולעת עשייתו לא חשבו כי יינשאו זל"ז.
שנית, הגישה בפרשת רודן ודומיה מכוונת להסכמי ממון שנחתמו בין בני זוג נשואים במהלך נישואיהם, שתוכנם עונה להגדרה של הסכם ממון, שלא הוגשו לאימות ולאישור, כשבן הזוג הטוען לאי תקפותו של ההסכם נהנה מפירותיו, מפירות ההסדר שבוצע. לא מצאתי בפסיקה מקרה בו יושמה ההלכה על הסכם ממון טרום נישואין הגם, ומבלי לקבוע מסמרות, כי ניתן להכיל מתיחתה של גישה זו, בנסיבות מתאימות, גם על הסכם שכזה. דא עקא שבמקרה שלנו, אין בידינו הסכם ממון טרום נישואין אלא הסכם בין ידועים בציבור שתכליתו מניעת תחולתו של ההסדר הרכושי שחל עליהם בהעדרו – הילכת השיתוף – לעת פירוד (ס' 20) ולא לעת התרת הנישואין עקב גירושין או מוות. מתיחתה של גישה זו גם על המקרה שלפנינו קרי מתן תוקף להסכם שהסדיר את יחסי הממון בין בני זוג ידועים בציבור במהלך חייהם הזוגיים ככאלה, גם על תקופת חייהם כנשואים לאחר שנישאו הינו צעד אחד יותר מדי, שיש בו כדי לייתר את ההסדר הנורמטיבי שקבע חוק יחסי ממון ואת התכלית שעומדת מאחורי דרישת האימות והאישור. כידוע דרישות אלה, אימות ואישור, הן דרישות מהותיות. את הטעם לקיומן מוצאים אנו בע"א 4/80 מונק נ' מונק, לו (3) 421 – בגלל היחסים המיוחדים, העדינים והמורכבים הקיימים בין בעל ואישה והצורך בניטרול השפעות הדדיות אפשריות לרבות השפעות בלתי הוגנות. אכן, יחסים עדינים ומורכבים נוטים להתקיים, אף רצוי שיתקיימו, גם בבני זוג ידועים בציבור. ברם, ידועים בציבור אינם סטאטוס אלא מצב עובדתי. היום כן מחר לא. כל אחד מבני הזוג יכול להביא לסיומם בהינד עפעף. לא כך הם פני הדברים בבני זוג נשואים המחויבים לגושפנקא של הדין לסיום יחסיהם. מכאן, הסכמה של בני זוג ידועים בציבור למשטר רכושי מסוים לא מקימה חזקה שמסכימים הם להחלת אותו משטר גם אם ישתנה מצבם לבני זוג נשואים. מכאן וביתר שאת החשיבות לדרישת האימות והאישור, שהוחלה, אגב, גם על בני זוג נשואים מלפני 1.1.1974 עליהם חלה הילכת השיתוף (ע"א 490/77 נציה נ' נציה, לב (2) 621) – אותו משטר רכושי שחל כרגיל על ידועים בציבור – שמבקשים לחתום על הסכם ממון".
(עמ"ש (ת"א)17125-03-19 הנ"ל).