דברים אלה מדברים בעד עצמם ובענווה רבה אומר שוב, כי מאמצת אני אותם בשתי ידיים.
71. אכן, הסכם ממון כמשמעותו בחוק יחסי ממון צופה פניה של פקיעת הנישואין, שהרי בריח התיכון שלו הוא עקרון השיתוף האובליגטורי, הנדחה למועד פקיעת הנישואין על דרך איזון משאבים (בשונה מן ההסדר שקדם לחקיקתו – הלכת השיתוף שאדניה הם שיתוף קנייני), ועל שום כך נקבע, כי אחד מסימני ההיכר העיקריים שלו הוא הסדרה של רכוש בני הזוג לעת פקיעת הנישואין באמצעותו.
72. מעיון בהסכם במקרה זה שלפנינו עולה, כי הוא נעדר סממן זה.
זאת ועוד והלכה למעשה, אין הנתבע מנוע ומושתק מהעלאת הטענות כנגד תוקפו של ההסכם, שעה שאין המדובר במצב בו הוא נהנה מפירות ההסכם לאורך שנים, ומבקש כעת להתנער מן המוסכם בו. כפי שעולה בבירור מהעדויות שנשמעו לפניי, נועד ההסכם להגן על זכויות התובעת, וכך אף נוסח. פשיטא, כי עתירת הנתבע וטענותיו באשר הובאו במסגרת ההליכים שבכותרת אינן מגיעות כדי חוסר תום לב מצדו.
73. כן לא מצאתי, כי נסיבות המקרה דנא מצדיקות החלתו של החריג לכלל והכרה בהסכם כהסכם ממון, על אף שלא נעשה ערב הנישואין ולא אושר כדין, צעד שיש לנקוט בו בריסון ובזהירות ובמקרים יוצאי דופן בלבד. כך, בין השאר, לא שוכנעתי לאחר שמיעת העדויות של הצדדים ושל העדים שהופיעו לפניי, כי הצדדים פעלו לאורן של הוראות ההסכם.
74. מהתשתית הראייתית שהונחה לפניי שוכנעתי, כי הליכי הרכישה של הדירות נוהלו בידיהם של בני הזוג בצוותא חדא כשותפים לכל דבר ועניין, הגם שהזכויות בהן נרשמו על שם התובעת בלבד.
75. מעדותו של מר ..., יועץ המשכנתאות בבנק הפועלים אשר טיפל בהלוואות המשכנתא אותן נטלה התובעת עולה, כי הנתבע היה חלק בלתי נפרד מהליך נטילתן: "ש. אתה יכול לומר לביהמ"ש מי בפועל היה אצלך, מי פנה, ומי ביקש, איך זה התנהל בעולם המעשה. ת. שני הפונים היו אצלי לגבי רכישת דירה, זה היה שלוש פעמים, בדצמבר 2012, פעם אחת, ביוני 2015 ובאוקטובר 2015 גם. שניהם היו בפגישות, על מנת לרכוש דירה. עוד דירה. כמובן ביקשנו לפי נהלי הבנק, ששני בני הזוג יהיו הלווים בהלוואה הזו" (עמ' 18 ש' 13-17 לפרוטוקול הדיון מיום 18.03.2019).
...
"ש. תאמר לי, מי פנתה לבקש את ההלוואות.. מי פנתה אליכם לבקש את ההלוואות? ת. שני הצדדים".(שם, בעמ' 21 ש'23 עד עמ' 22 ש' 1).
76. בנוסף, עיון במסמכי ההלוואות המובטחות במשכנתא אשר ניטלו בשנת 2012 (לצורך מימון רכישת הדירה השנייה) ובשנת 2015 (לצורך מימון רכישת הדירה השלישית) מעיד, כי הנתבע לווה נוסף בהן לצד התובעת (ראו נספחים ז'- י' לכתב ההגנה בתביעה לסילוק יד).
אם כן, יש לתמוה כיצד, אם נכונה טענת התובעת והצדדים פעלו בהתאם להוראות ההסכם על מנת להבטיח הפרדה רכושית מוחלטת, ואין לנתבע כל זכות שהיא הנובעת מן הבעלות בדירות ומקשר הנישואין, הסכים הוא ליטול יחד עמה ההלוואות שנועדות למימון רכישתן של הדירות השנייה והשלישית.