בהתאם לכך, אילו טענתה של המערערת היתה מתמצה בכך שהיא לא הבינה את מצבו של פרויקט גליל-ים במועד כריתת החוזה – אזי כתב הוויתור היה עומד בתוקפו. טענתה של המערערת, כי כתב הוויתור חל רק על טעות משותפת, כלומר על עילות תביעה שלא היו ידועות לשני הצדדים, כבר נדחתה בעניין לוגי (בפסקה 19). מכאן שאלמלא הטענה להטעיה אקטיבית, היינו קובעים כי דרכה של המערערת חסומה ואין בידה לצלוח את המשוכה של כתב הוויתור.
18. אלא שבענייננו המערערת העלתה טענה להטעיה, ואף לא הטעיה במחדל אלא במעשה מכוון. אני מתקשה לקבוע כי התחייבותה של המערערת להימנע מתביעה בגין עילה שאינה ידועה, חוסמת את האפשרות להעלות טענה להטעיה אקטיבית בשלב המשא ומתן לכריתת כתב הוויתור. הבחנה זו נובעת גם מן האופן שבו מנוסח כתב הוויתור: "המבקשים מתחייבים שלא ליזום הליך כלשהו [...] כלפי המשיבים [...] שעילתו, כולה או מקצתה נולדה או נתגבשה טרם מועד כתב ויתור זה (בין שהייתה ידועה ובין שלא)". אמנם הניסוח הוא מרחיב, אך קשה למצוא בו ויתור של המערערת על טענה להטעיה. מכתב הוויתור משתמע כי המערערת נטלה על עצמה את הסיכון שחסר לה מידע על עילת תביעה אפשרית, אך היא לא נטלה על עצמה את הסיכון שהיא מתבססת על מידע מוטעה שהמשיב מסר לה. במימד הנורמטיבי, ההבחנה בין טעות להטעיה היא משמעותית, במיוחד במקרים של הטעיה מכוונת, שמבטאת פסול מוסרי (גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים, 375 (מהדורה רביעית; 2019) (להלן: שלו וצמח)).
19. הניסוח של כתב הוויתור עשוי לעורר שאלות נוספות: האם הוא שולל טענה להטעיה במחדל (אי-גילוי), ומה בדבר הטעיה במעשה אך בתום-לב? שאלות אלה אינן מתעוררות בענייננו, למצער בשלב הנוכחי, שבו טענת המערערת היא להטעיה אקטיבית בכוונה תחילה (לעניין מצב דעתו של המטעה ראו שלו וצמח, בעמ' 397). אך ככלל, ככל שההטעיה קרובה יותר לתרמית, כך נקודת המוצא הפרשנית מושפעת משיקולים של יושר והגינות, בשאיפה למנוע מצב שבו חוטא יצא נשכר. ברוח זו ציינתי בעבר, בהקשר שונה, כי –
"תניית הפטור בהסדר החוב שבפנינו היא גורפת, אינה מבחינה בין טענות ועובדות ידועות לכאלו שאינן ידועות, ואינה מבחינה בין עילות של הפרת חובת זהירות או הפרת חובת אמונים בתום לב, לבין עילה של תרמית. כעניין של מדיניות משפטית, קשה להלום כי בית המשפט יפרש את התנייה ככוללת גם מעשי תרמית לא ידועים, שלא בא זכרם בתניית הפטור ובהסדר החוב, להבדיל ממעשי רשלנות או הפרת אמונים בתום לב. במצב הדברים הרגיל, אין אדם מוותר על מה שלא ידוע לו, ועל כן קשה להסיק ויתור לגבי תרמית שלבעלי המניות לא הייתה ידיעה קודמת לגביהם, ומבלי שהמילה תרמית נזכרה במפורש בתניית הוויתור" (רע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' כהן, [פורסם בנבו] בפסקה 26 (26.4.2015), ההדגשות במקור; ראו גם פרידמן וכהן, 659-658 וההפניות שם).