הנתבעים טוענים כי מדובר בעסקת שרשרת מורכבת כאשר עסקת הרכישה מותנית בעסקת המימון. הנתבעים מכחישים את הטענה שידעו עובר לחתימה על סיכול עסקת המימון וכן מכחישים את הטענה לפיה הציגו לתובע מצג לפיו כל סכום הרכישה מצוי בידיהם.
במקרה זה החברה השוויצרית ביטלה את חוזה המימון בטענת סיכול בשל פרוץ מלחמת לבנון השנייה. לטענת הנתבעים, בנסיבות אלו סוכל למעשה גם ההסכם בינם לבין חברת זנלכל, וכן חוזה התיווך. להלן אבחן האם מתקיימים התנאים לסיכול חוזה בכל אחת מהעסקאות: הסכם המימון, הסכם הרכישה והסכם התיווך. הסכם המימון והסכם הרכישה למעשה מהווים שני שלבים בדרך לביצוע עסקת הרכישה, שכן לצורך כך נחתם הסכם המימון. על כן, על אף שמדובר בעסקאות נפרדות, ויש לבחון לגבי כל אחת מהן האם סוכלה, הרי מדובר בעסקאות שלובות שנסיבות ההפרה של העסקה הראשונה (האם מדובר בסיכול) משפיעות על נסיבות ההפרה של העסקה השנייה. מובן, כי הבדיקה האם סוכלו חוזי הרכישה וחוזה התיווך, תלויה בשאלה האם סוכל חוזה המימון בין הנתבעים לחברה השוויצרית כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה.
3. סיכול חוזה - כללי
דיני החוזים נדרשים להתמודד עם הבעיות הנוצרות עקב מאורעות בלתי צפויים המתרחשים בין מועד כריתת החוזה וביצועו בפועל. דין הסיכול קובע מה תהיה השפעתם של אירועים אלו על החוזה. לכאורה, אם רואים באחריות החוזית אחריות מוחלטת, אין לאפשר למפר חוזה להתגונן בטענה של שינוי נסיבות – סיכול חוזה. לכאורה, גם אם סוכלו חוזה המימון וחוזה הרכישה, יכולים היו הנתבעים לשלם לתובע את דמי התיווך. טענתם היא, כי בנסיבות העניין משהחוזים סוכלו, סוכל גם החוזה עם התובע, ומכל מקום אין להטיל עליהם חובה לבצע את החיוב.
--- סוף עמוד 6 ---
א. טיב האחריות החוזית
השאלה עד כמה ובאילו מקרים תכיר שיטת המשפט בסיכול כפוטר או משנה את חיובי הצדדים, תלויה בהכרעה העקרונית באשר לטיב האחריות החוזית. ככל ששמים את הדגש על הסתמכות וקיום חיובים, תהיה נטייה שלא להכיר במקרים של סיכול חוזה כמשנים התחייבויות. אם לעומת זאת, שמים את הדגש על החיוב המוסרי בקיום הבטחות הנטייה תהיה שלא להטיל אחריות על חייב שאינו יכול לקיים את התחייבותו שלא באשמתו. הפטור לחייב בנסיבות של סיכול עולה בקנה אחד עם עקרונות הגינות תום לב וצדק.
על שאלת טיב האחריות החוזית כעומדת בבסיס ההכרעה מתי לחייב את מי שלא קיים חיוב חוזי לעמוד בהתחייבויותיו עמדו פרופ' גבריאלה שלו, וד"ר יהודה אדר, בספרם המקיף והמעמיק שראה אור בימים אלו, "דיני חוזים – התרופות" (התשס"ט-2009, להלן: שלו ואדר, התרופות, שם בסעיף 4.12, בעמ' 113):