40. כמו כן מציין ב"כ הנתבע את ההתנהלות הכוחנית נגד הנתבע כאשר השתלטו על המקום, את השפעת מי מהאגודה על יעקב שטרית (בעל המכולת) שלא לסייע לנתבע ולחתום על תצהיר עדות ראשית, עוד ציין את ההוצאות המיותרות (12,000 ₪) שהוציא הנתבע בגין תמלול השיחות על ידי איש מקצוע, כדי לסתור טענת האגודה כי מדובר בזיוף .
41. כאמור, הנתבע מבקש כי תידחה תביעת הפינוי של האגודה וכי הוא יוכל להשתמש במקום כמסעדה.
דיון והכרעה
42. חוזה השכירות שנחתם בין הצדדים ביום 20.1.14 מגדיר את תקופת השכירות כך:
"ד. תוקף ההסכם לשנה אחת, כאשר הרשות להשתמש במושכר היא החל מיום 20.1.14 וכלה ביום 31.12.15. כן תנתן אופציה לשנה נוספת."
התאריכים הנקובים מלמדים על חוזה למשך שנתיים עם אופציה לשנה אחת, בעוד שבתחילת הסעיף נרשם שתוקף ההסכם לשנה אחת. לטעות זו התוודע עו"ד באבד רק במועד ההוכחות.
לחוזה קדם מכתב של מזכיר האגודה, מר שנפלד אהרון שבו נכתב כי הנהלת האגודה החליטה להקצות את השטח של המשחקיה למשך שנה אחת. (נ/2).
43. בהסכם השכירות נרשם עוד לגבי תקופת השכירות, ההוראות הבאות:
"ה. לפחות 60 ימים לפני תום תקופת ההסכם רשאי כל צד להודיע לשני על כוונתו להאריך החוזה והצדדים יסכימו ביניהם על תקופת ההסכם החדש ועל תנאיו. אם לא השיב הצד השני לפניית הצד הראשון יראו את ההסכם כמוארך אוטומטית לתקופה נוספת שאורכה כאורך תקופת הסכם זה ועל פי תנאיו...
ו. לא הודיע צד אחד לצד השני על כוונתו להאריך את ההסכם – יסתיים ההסכם בתום תקופת ההסכם המקורית".
ז. בתוך תקופת ההסכם, המקורית או המוארכת, רשאי השוכר להודיע לאגודה על כוונתו להפסיק ההסכם, וההסכם יפסק 90 יום לאחר הודעתו."
44. הנתבע מבקש להתעלם ממה שנכתב בחוזה, אולם הדבר בלתי אפשרי, באשר לשון החוזה ברורה ולא היתה סיבה שלא לפעול על פיו. מהראיות שהוצגו בפניי אני למדה כי לו רק רצה הנתבע להאריך את חוזה השכירות סביר שהאגודה הייתה מסכימה, אולם בית קפה ללא משחקיה לא היה כדאי כלכלית, מה עוד שבשלב מסוים נשללה תעודת הכשרות.
45. אין חולק כי הנתבע התחייב לפרק המתקן לכשיתבקש. התחייבותו זו ניתנה עוד טרם כניסתו למושכר, ובוודאי שאז לא דובר על פינוי מש' ויטראול. התרשמתי מהפרוטוקולים של האגודה (20.6.16) שהייתה זו דרישה לגיטימית נוכח תכניות הבינוי העתידיות באזור (בניית כביש טבעת ו-23 מקומות חניה). הנתבע הוא זה שלקח סיכון בכך שהשקיע במתקן מבלי שידע האם ומתי יתבקש לפנותו, הוא אף הודה בכך בחקירתו (עמ' 140 ש' 15). הנתבע הוא זה שהעדיף כי החוזה לא יחייב אותו מראש לחמש שנים, משום שהבין כי התחייבות כזו עלולה לגרום לו להפסד, וגם האגודה לא רצתה בכך, בהיותו בחור צעיר, חסר ניסיון ובמיוחד בן היישוב.