גרימת הנזק עקב ההפרה - קשר סיבתי בין הייעוץ הרשלני לבין הנזק
74. כפי שכבר נזכר, תנאי שאין בלתו לאחריות בעוולת הרשלנות הוא שמעשהו של המזיק אשר הפר את חובתו כלפי הניזוק גרם לו לנזק. במילים אחרות, הפרת החובה צריכה להיות הסיבה העובדתית והמשפטית לקרות הנזק (עניין ועקנין, עמ' 134).
75. בעניין פלוני שאוזכר לעיל, עמד כב' השופט עמית על נושא הקשר הסיבתי בעוולת הרשלנות וקבע כי:
"הקשר הסיבתי: מורכב משני 'אטומים' והם: א. קשר סיבתי עובדתי אשר המבחן המקובל לגביו הוא ה"סיבה בלעדיה אין" והוא מהווה מעין מסננת, תנאי מקדמי לפני שמגיעים לבחינת הקשר הסיבתי המשפטי. ב. קשר סיבתי משפטי. בסוגית הקשר הסיבתי המשפטי, החילה הפסיקה שלושה מבחנים והם: מבחן הצפיות הסבירה – האם המזיק, כאדם סביר, היה יכול לצפות כי התרשלותו תגרום לנזק; מבחן הסיכון – האם הנזק הוא בתחום הסיכון שנוצר עקב ההתנהגות הרשלנית של המזיק; מבחן השכל הישר – האם ההתרשלות גרמה בפועל לתוצאה המזיקה.".
76. לגבי הקשר הסיבתי העובדתי, משנקבע כי התנהגות מסוימת הייתה אחד הגורמים לקרות נזק, נתקיים בה הקשר הסיבתי העובדתי, ואין זה משנה שהתנהגות המזיק הייתה רק אחד הגורמים, כל עוד היה זה גורם הכרחי שבלעדיו לא היה הנזק קורה (ראה: עו"ד משה ויסמן תביעות רשלנות בנזיקין (הוצאת שנהב), עמ' 361).
77. לטענת הבנק, התובע לא הוכיח כנדרש את מרכיבי הקשר הסיבתי. הגם שהתובע טען כי יועץ ההשקעות הורה לו לקנות מניות "דלק", הוא ביצע פעולות רבות של מכירת מניות דלק לפי החלטה שלו.
78. בדומה לקביעתי לעיל ביחס לעוולה של הפרת חובה חקוקה, אני סבור כי גם בנוגע לעוולת הרשלנות מתקיים בענייננו יסוד הקשר הסיבתי הנדרש.
79. אני סבור, כי הצגת האנליזה לתובע נתנה גושפנקא לכך שהמנייה מומלצת על ידי הבנק. כאמור, גם אם התובע השקיע קודם לכן במניית "דלק", הרי שהצגת האנליזה יצרה אצלו ציפייה כי מדובר במנייה טובה ובעקבותיה הוא התחזק בדעתו כי יש להמשיך ולהשקיע במניה. כפי שציינתי ביחס לעוולה של הפרת חובה חקוקה, אני סבור כי גם אילולא הצגת האנליזה היה התובע ממשיך להשקיע במנייה, סביר להניח כי ההשקעה לא הייתה מבוצעת באותם היקפים ועצם הצגת האנליזה ללא הסבת תשומת הלב של התובע לסיכון הכרוך בהשקעה, יצרה אצל התובע ציפייה לגיטימית כי השקעותיו יישאו פרי וכי כדאי לו להשקיע במניה בהיקפים גדולים.
מתן האשראי על ידי הבנק לשם מימון ההשקעה בקבוצת דלק
80. לטענת התובע, רשלנות הבנק באה לידי ביטוי גם בסוגיית מתן האשראי. לטענתו, כאשר שערי המניות של קבוצת דלק ירדו, הוא פנה שוב ליועץ ההשקעות וזה המליץ לו שוב לרכוש עוד מניות ובחודש נובמבר 2007 הציע לו, מיוזמתו, שהבנק יעמיד לו אשראי משמעותי לצורך מימון רכישת מניות נוספות של קבוצת דלק וגם החתים אותו על התחייבות מסוגMargin Call ובכך העמיד אותו בסיכון גבוה תוך התבססות וועדת האשראי על הנחות יסוד שגויות.
מנגד, לטענת הבנק, התובע הוא זה שיזם את הפנייה לבנק לצורך מימון הרכישות הנוספות ובמהלך כל שנות השקעתו נהג התובע לעשות שימוש באשראי בהיקף של עשרות מיליוני שקלים לצורך מימון השקעותיו – כך למשל, במהלך השקעתו במניית טבע עשה שימוש באשראי בהיקף של כ – 30 – 35 מיליון ש"ח.
81. התובע הצהיר בעניין זה (סעיף 7 לתצהירו) כי: "באחת השיחות שלי עם סער בנוגע להמשך ההשקעה במניית קבוצת דלק, שנערכו למיטב זכרוני, בחודש נובמבר 2007, הציע סער, ביוזמתו, להעמיד לי אשראי משמעותי (בהיקף של עד כ – 65%) מסך כל החזקותיי במניות קבוצת דלק, וזאת לצורך מימון רכישת מניות נוספות של קבוצת דלק (כפי שהמליץ שאעשה). ואכן בחודש נובמבר 2007 העמיד לי הבנק אשראי בגובה של 13 מיליון ₪ לשם רכישת מניות קבוצת דלק.".
82. התובע הודה בחקירתו הנגדית כי בעבר לקח אשראי משמעותי מהבנק כדי לרכוש את מניות "טבע" (עמ' 48 לפרוטוקול, ש' 13 – 17) וכי בעבר לקח אשראי לרכישת מניות אבנר ודלק קידוחים ובאותם מקרים: "...אני שכנעתי אותם שיתנו לי את האשראי." (עמ' 118 לפרוטוקול ש' 24 – עמ' 119, ש' 7).
83. לעומתו, העיד יועץ ההשקעות בחקירתו הנגדית כי: "...כל סוגיות האשראי לא נגעו אלי לחלוטין...הייתי יועץ השקעות בבנק הבינלאומי. יועצי השקעות לא התעסקו עם אשראי, לא התעסקו עם מתן אשראי, לא התעסקו עם הצעה למתן אשראי, חד משמעית." (עמ' 405 לפרוטוקול, ש' 11 – 15) ובהמשך: "...הסוגיה של האשראי כפי שהיתה קשורה אלי, היתה קשורה בצורה אחת ויחידה. ברגע שנגמר האשראי לרכישה, הייתי מפנה אותו למנהל הסניף." (שם, ש' 24 – 26).
84. מר נחמני הצהיר (סעיף 9 לתצהירו) כי: "לאיציק לא הייתה סמכות להציע לתובע ליטול אשראי כנגד רכישת מניות, בוודאי שלא הייתה לו סמכות לאשר מתן אשראי, והוא גם לא היה מורשה חתימה בסניף. למיטב ידיעתי, איציק לא הציע לתובע ליטול אשראי בכלל; וכנגד רכישת מניות בפרט. אציים כי איציק לא נהג להציע גם ללקוחות אחרים בסניף לממן השקעות באשראי.".
85. מר נחמני ציין בחקירתו הנגדית בהתייחס לשאלה האם הוא יודע שהתובע טוען כי מי שהציע לו לבצע את האשראי היה יועץ ההשקעות כי: "אני לא הייתי שם, אבל מהיכרותי עם איציק, זו לא הייתה יוזמה שלו." (עמ' 319 לפרוטוקול, ש' 15 – 19). ובהמשך: "קודם כל, למען הסר ספק, לאיציק לא הייתה שום נגיעה באשראי. הוא היה פקיד. הוא גם לא היה אז מורשה חתימה." (שם, ש' 25 – 26). כן העיד מר נחמני כי כל הפניות בענייני אשראי נעשות מולו (עמ' 320 לפרוטוקול, ש' 3, 18) ובלשונו: "בכל אשראי מהותי, בכל בקשה מהותית של אשראי זה ראובן מגיע אלי. יכול להיות מצב שאני לא בסניף או שמתקשרים אלי שראובן רוצה אשראי, אבל הבקשה הראשונית חייבת לעבור דרכי." (עמ' 321 לפרוטוקול, ש' 4 – 7). מנגד, נחמני לא זכר את המקרה הספציפי של התובע (שם, ש' 16).
86. התובע טען, בהסתמך על פרוטוקול וועדת האשראי, כי אותה וועדה הדנה בעניינו התבססה על נתונים שגויים ואישרה את מתן האשראי בהסתמכות על החזקת התובע במניית טבע – הגם שהתובע לא החזיק באותו מועד במניה זו. מר נחמני, שלא נכח בוועדת האשראי האמורה, הסביר כי לא בהכרח מדובר על הסתמכות על נתונים שגויים, אלא בשיקולים הנוגעים לאישור מסגרת כוללת להשקעה (עמ' 324 לפרוטוקול, ש' 16, 21- 27, עמ' 325 ש' 4 - 13). נציגי הוועדה לא הובאו לעדות בפניי, כך שממילא לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי לגבי טענה זו.
87. התובע הינו לקוח גדול וצרכן אשראי לצורך רכישת ניירות ערך כפי שהוכח והוא מצוי בכל נבכי מערכת האשראי הבנקאי. אני סבור, כי יש לדחות את גרסת התובע ביחס לנסיבות לקיחת האשראי, הן לנוכח העובדה שעדות התובע בהקשר זה מהווה עדות יחידה של בעל דין והן לנוכח הסתירות שנתגלו בגרסתו ובלאו הכי יש לדחות את טענתו בדבר כשלים של הבנק בהעמדת האשראי לשם מימון השקעות נוספות במניית "דלק". יתר על כן, לא הוכח נזק קונקרטי וממשי שנגרם לתובע מעצם מתן האשראי.
ככלל, אין פסול במתן אשראי ללקוח לצורך רכישת ניירות ערך, אף אם מדובר בהשקעה ספקולטיבית במיוחד. כל עוד מקפיד הבנק לקיים את הוראות הדין ופועל לשמירת האינטרס של הלקוח מכוח חובת האמון המוטלת עליו, אין בכך פגם. אולם, כאשר העסקה עצמה ומתן האשראי מונעים על ידי שיקולים זרים של הבנק, המעוניין לקדם את האינטרס האישי שלו במחיר פגיעה באינטרס של הלקוח, או – למצער – תוך אדישות ואי אכפתיות כלפי האינטרס של הלקוח, עלולות להתעורר בעיות לא-מעטות (ראה: פלאטו – שנער, עמ' 381) וחבות של הבנק גם מעצם מתן האשראי לכשעצמו.