אינטרס עובדי הבנק והבנק עצמו בחיובי עמלות וריבית
88. בהקשר זה, טען התובע, כי לבנק היה אינטרס ברור שהוא ימשיך לסחור בהיקפים ניכרים שכן הוא הפיק מכך הכנסות בשיעור ניכר והוא היה בעל עניין ברור בפעילות התובע. הבנק הרוויח מכל פעולה שביצע התובע, בין אם הסתיימה ברווח עבור התובע ובין אם בהפסד. הבנק הפיק סך כולל של כ – 1.8 מיליון ₪ בגין פעילות התובע במניית דלק (כ – 750,000 ₪ בגין עמלות וכ – 1,065,000 ₪ בגין ריבית) ומדובר באינטרס שעמד לנגד עיני יועץ ההשקעות והבנק. ליועצי השקעות בבנק הוצבו מכסות מינימום של עמידה ביעדים.
מנגד, לטענת הבנק, לא היה לו שום אינטרס להמליץ על מניית "דלק" דווקא שכן העמלות נובעות מפעולות הקניה והמכירה ולא מעצם החזקתו של נייר מסוים. הבנק הפיק רווחים גם מהפיקדון ואף נשא בתשומות משמעותיות בעקבות פעילות המסחר התכופה של מלמד בגינה נגבו עמלות. לטענת התובע בדבר תמריצים הניתנים כביכול ליועצי השקעות על יסוד "מכסות", לא הובא בסיס ראייתי.
89. אני סבור כי דין טענת התובע בהקשר זה להידחות. טענה זו נסתרה על ידי עדויות נציגי הבנק.
90. יועץ ההשקעות העיד כי: "... בטח לא דאגתי האם ההכנסות ממחלק ני"ע יגדלו או יקטנו, או ההכנסות בסניף יגדלו או יקטנו," (עמ' 420 לפרוטוקול, ש' 1 – 3).
כשנשאל מר נחמני על ידי בית המשפט האם: "מבחינת הסניף אין משמעות לעובדה שלקוח מפקיד עשרים מיליון שקל בפיקדן לעומת זה שהוא מעביר את העשרים מיליון שקל לטובת פעילות במניות?" השיב: "... קודם כל הדבר הראשון זה טובת הלקוח. קודם כל הבנק מרוויח גם מפיקדונות, הבנק מרוויח, אתם יודעים, מכל דבר שזז כמעט. ברגע שלקוח נמצא בפיקדון קודם כל הבנק מרוויח, אבל זה לא השיקול, השיקול זה טובת הלקוח, למעשה אין שיקול אחר, זה טובת הלקוח... רווחיות הבנק היא שיקול מהותי אדוני, אבל לא על חשבון טובתו של הלקוח." (עמ' 283 לפרוטוקול, ש' 8 – 23). ובהמשך העיד: "אז אולי אני קצת אפתיע ואומר שאם הלקוח משקיע 20 מיליון שקל במנייה לתקופה עלובה של שלושה חודשים או בפיקדון לתקופה של שלושה חודשים אז הרווחיות בפיקדון היא יותר גבוהה, אני אומר את זה בזהירות, משום שהרווח של הבנק לא בעצם זה שיש כסף בנייר עצמו אלא בפעילות של הקנייה והמכירה. למעט זה, במקרה של ראובן, כמעט ולא הייתה רווחיות בעצם זה שהכסף היה בתוך נייר הערך, יש איזושהי עמלה שנקראת דמי פיקדון משנה אבל אצל ראובן היא הייתה מינימלית או אפסית." (עמ' 284 לפרוטוקול, ש' 2 – 10).
91. באשר לטענה בדבר הצבת מכסות מינימום ליועצי ההשקעות, העידה גב' גולן כי: "...קודם כל ליועצי ההשקעות בבנק אין יעדים. בוא נתחיל מהסוף. יש בקרות ובדיקות לראות שהפעילות שלהם תקינה." (עמ' 263 לפרוטוקול, ש' 20 – 21) ושהיועצים צריכים לעמוד בכמות מסוימת של שיחות ייעוץ (עמ' 266 לפרוטוקול, ש' 7-9) ובכל מקרה ציינה גב' גולן כי יועץ ההשקעות לא נמדד על ידי הבנק כיועץ בתיק של התובע (עמ' 266 לפרוטוקול, ש' 25 – 26).
גם מר נחמני אישר במהלך חקירתו הנגדית, כי בנוגע לפעילויות מול לקוחות לגבי מסחר בניירות ערך: "למיטב ידיעתי, יש המלצה ליעדים רק בנושא של שיחות ייעוץ מול לקוחות. היעדים לא קשורים למספרים, לא קשורים לעמלות ויש הקפדה יתרה על כך בבנק." (עמ' 344 לפרוטוקול, ש' 14 – 18).
יועץ ההשקעות העיד כי: "אני אומר לך שכיועץ, לא כל פעולה שאתה עושה אתה מתמחר אותה בעמלה, משום שאתה עושה פעולות לעשרות אנשים ביום." (עמ' 431 לפרוטוקול, ש' 15 – 16).
92. לאור האמור אני סבור כי התובע לא הוכיח כי חויב שלא כדין בעמלות וריבית.