עדויות
מטעם התובע העידו בפניי; התובע, מר ראובן מלמד, המומחה – פרופ' אבנר קלעי (להלן: "פרופ' קלעי").
מטעם הנתבע העידו בפניי; מר דניאל נחמני – מנהל סניף אשקלון של הבנק (להלן: "מר נחמני"), גב' אלה גולן – מנהלת מחלקת ניירות ערך בבנק (להלן: "גב' גולן"), מר יצחק סער – יועץ השקעות בסניף אשקלון של הבנק (להלן: "סער" או "יועץ ההשקעות"), מומחה – פרופ' דן גלאי (להלן: "פרופ' גלאי").
(כל הציטוטים שיודגשו בפסק דין זה בקו, מטרתם הדגשה, הם אינם במקור, אלא אם נאמר אחרת י.ש.).
דיון
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים וקיימתי דיונים בנוכחות הצדדים, לרבות חקירות נגדיות, אני סבור כי דין התביעה להתקבל בחלקה מהטעמים הבאים:
1. לב ליבה של המחלוקת בתיק זה נסבה סביב טענת התובע (המוכחשת, מטבע הדברים, על ידי הבנק), לפיה הבנק נתן ייעוץ השקעות כושל ושלא כדין לתובע. טענה זו היא הציר המרכזי של התביעה, וההכרעה בה מערבת הכרעות של עובדות ומשפט.
לטענת התובע, הכשל במתן הייעוץ על ידי הבנק בא לידי ביטוי בשלושה מישורים עיקריים;
א. ייעוץ רשלני ביחס להשקעה במניית קבוצת "דלק" – מתן ייעוץ לתובע להשקיע במניה אחת תוך הצגת מצגי שווא מפי יועץ ההשקעות בפני התובע ביחס להשקעה זו.
ב. העמדת אשראי בשיעור גבוה לשם מימוש ההשקעה בקבוצת "דלק".
ג. הבנק גרם לתובע, לממש יחידות ההשתתפות ב"אבנר" לטובת רכישת מניות "דלק" ולבסוף למימוש תיק מניות "דלק" כולו.
2. להלן אכריע בטענות הצדדים ביחס לכל אחד מהכשלים האמורים;
ייעוץ רשלני ביחס להשקעה במניית קבוצת "דלק"
3. לטענת התובע, הבנק ייעץ ודחק בו להשקיע ולסחור במניית קבוצת "דלק" והבנק הוא שיזם את הפניות אליו ולאורך כל הדרך נתן לו ייעוץ לגבי ההשקעה במנייה.
מנגד, לטענת הבנק, לא ניתן ייעוץ כלל והתובע לא היה "לקוח מיוּעץ".
סוגיה זו מערבת כאמור, בחינה עובדתית ומשפטית.
האם הבנק לחץ, שידל, השיא, פיתה את התובע לרכוש מניות "דלק"
4. מבחינה עובדתית – קיימת, כאמור, מחלוקת בין הצדדים הן לגבי הנסיבות שהביאו להשקעה של התובע במניות "דלק" והן לגבי הנסיבות שהובילו לרכישת מניות נוספות.
המחלוקת, נעוצה בטענת התובע, כי הבנק, באמצעות יועץ ההשקעות, לחץ, שידל, השֹיא, פיתה וייעץ לו, להשקיע במניות מלכתחילה ולרכוש עוד ועוד מניות גם כאשר ערך המניות ירד.
מנגד, ניצבת גרסת הבנק כי הוא לא יעץ ולא המליץ לתובע לרכוש את המניות וכי כל ההחלטות הנוגעות לרכישת המניות הן החלטות שהתובע החליט באופן עצמאי.
5. התובע לא הציג בפניי ראיות להוכחת התרחשות לאירועים הנטענים, למעט עדותו שלו. עדותו של התובע, לגבי כל נסיבות המקרה, הינה "עדות יחידה של בעל דין".
אמנם, התובע צירף תמלולי הקלטות של שיחות עם מר נחמני, מהם ניתן ללמוד, לטענתו, כי הבנק הודה במתן הייעוץ לתובע, אולם, כפי שאבהיר בהמשך, אני סבור כי האמירות באותן שיחות נגעו רק לעניין הצגת האנליזה לתובע ולא לשאר טענותיו, לגבי הדברים שנאמרו שהיוו "לחץ", "שידול", "השאה", "פיתוי" וכד'.
על פי סעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971 קביעת ממצאים עובדתיים על פי עדות יחידה של בעל דין מותנית בקיומה של תוספת ראייתית מסוג סיוע, דהיינו הִמצאה של ראיה נוספת התומכת בגרסה העובדתית לגבי יסודות העוולה (י' קדמי, על הראיות חלק שלישי 1432 (2009)). עם זאת, המחוקק העניק לבית המשפט שיקול דעת לסטות מדרישה זו לתוספת ראייתית ולהסתפק בעדותו היחידה של בעל הדין ובלבד שההחלטה תהיה מלווה בהנמקה מיוחדת ונדרשת "הנמקה ממשית", "טעם אמיתי" מדוע להעדיף את העדות (ע"א 231/72 עזבון אלמליח נ' שוטא, פ"ד כז(1) 679 (1973); ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים ממינהל מקרקעי ישראל נ' פולק, פ"ד כז(1) 768 (1973)). יתירה מזו, גם אם לא הוצגה עדות סותרת לעדותו היחידה של בעל הדין, נדרשת הנמקה (ע"א 467/90 חברת ז'אק סימון נ' ארבוסמן (פורסם בנבו, 31.10.94)).
במקרה שלפניי, קיימת, כאמור, עדות יחידה של התובע בדבר העובדות שקדמו להשקעתו במניית "דלק", העובדות לגבי האירועים במהלך תקופת ההשקעה, לרבות קבלת אשראי לצורך רכישת המניות וכן לגבי העובדות ביחס לאירועים בעת מימוש תיק מניית "דלק". על מנת לקבוע ממצא עובדתי בדבר אירועים אלו, נדרשת כאמור, הנמקה מיוחדת ואני סבור כי אין בפניי נימוקים שיצדיקו הסתמכות מעין זו.
6. גרסתו העובדתית של התובע לא הוכחה בפניי כנדרש. גרסתו של התובע מעוררת שאלות ותהיות, שנותרו ללא מענה או הסבר, ואשר פוגמות במהימנות עדותו. במהלך חקירתו הנגדית, נתגלו בעדותו סתירות פנימיות ושינויים ביחס לתצהירו, לרבות נתונים ועובדות שלא הופיעו בתצהירו, מקצתן אמנה להלן;
7. כך למשל, התובע הצהיר (סעיף 20 לתצהירו) כי: "בסביבות החודשים יולי – אוגוסט 2007, לאחר שכבר מימשתי את אחזקותיי (שהיו באותה העת בטבע) והפקדתי כאמור את תמורת המימוש בפיקדון, פנה אליי מר איציק סער". לעומת זאת, בחקירתו הנגדית, העיד התובע כי הפנייה של יועץ ההשקעות אליו הייתה בחודש ספטמבר: "זה היה ספטמבר, הוא התחיל לפנות אליי בחודשים ספטמבר, אוקטובר." (עמ' 58 לפרוטוקול, ש' 25 – 26). התובע לא ידע להסביר מדוע קיים שוני במועדי הפנייה וכשנשאל על כך השיב: "אני לא יודע, טעות סופר, אני אומר את האמת" (עמ' 59 לפרוטוקול, ש' 1).
8. התובע כָלל בתצהירו טבלה ביחס למועד לקיחת האשראי (סעיף 45 לתצהיר). מעיון בטבלה זו עולה, כי לקיחת האשראי הייתה בחודש נובמבר שנת 2007, כלומר, לפני שהתובע התחיל למכור את יחידות ההשתתפות של אבנר אותן, לטענתו, מכר בין המועדים 13.1.2008 – 14.2.2008 (סעיף 42 לתצהיר, עמ' 70 לפרוטוקול, ש' 16 – 18). לעומת זאת, בחקירתו הנגדית העיד התובע כי את האשראי הוא לקח לאחר שסיים למכור את יחידות ההשתתפות באבנר (עמ' 69 לפרוטוקול, ש' 3 – 5). כשנשאל במהלך חקירתו הנגדית על פשר הסתירה, השיב התובע: "...אני בטוח שאת אבנר מכרתי ואח"כ לקחתי אשראי מהבנק. אני בטוח בזה." (שם, ש' 24 – 25) ולגבי עצם הסתירה בין המועדים השיב: "לא, אני לא יודע, אני לא יודע איך להסביר לך את זה" (עמ' 71 לפרוטוקול, ש' 1).
9. בניגוד לגרסת התובע כי הוא קנה מניות "דלק" לאחר שיועץ ההשקעות המליץ לו לעשות כן, במהלך חקירתו הנגדית התברר כי הוא קנה מניות "דלק" עוד לפני שיועץ ההשקעות שוחח עִמו על כך (עמ' 72 לפרוטוקול, ש' 25 – 26). התובע ניסה להסביר את העובדה שהדברים לא פורטו בתצהירו וציין בחקירתו כי: "נו אז מה? מה הקשר? אני סיבוב יומי אני. לא קניתי כי בא מישהו והמליץ לי, אני קניתי על דעת עצמי אני קניתי." (עמ' 72 לפרוטוקול, ש' 27 – עמ' 73 לפרוטוקול ש' 5).
10. בניגוד לדברי התובע בפרוטוקול הדיון מיום 3.5.2010 במהלך קדם משפט, כי: "כאשר הוא דיבר איתי על קבוצת דלק, כנראה הוא קיבל את ההמלצה של הבנק, זו לא הייתה המניה היחידה שהבנק הציע" (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 16 – 17) במהלך חקירתו הנגדית העיד התובע כי: "אני לא זוכר שהציעו לי מניות" (עמ' 76 לפרוטוקול, ש' 12) ובהמשך: "לא יודע, אולי, לא יודע מה, אף פעם הבנק לא הציע לי מניות, זה מה שאני יודע." (שם, ש' 20 – 21).
11. במהלך חקירתו הנגדית, התברר כי התובע פנה למר נחמני, על מנת לתאר בפניו את מצבו לאחר שנחל הפסדים (עמ' 122 לפרוטוקול, ש' 25 – עמ' 123 ש' 1, 25 - 26), אולם התובע התחמק ממתן תשובה ברורה מדוע נתון חיוני זה לא הופיע בתצהירו (עמ' 123 לפרוטוקול, ש' 3 – 13).
12. במהלך חקירתו הנגדית, העיד התובע כי שלושה ימים לאחר שמימש את תיק מניות "דלק" בסוף חודש יוני 2008 הוא רכש שוב מניות "דלק" (עמ' 143 לפרוטוקול, ש' 14 – 15, עמ' 145 לפרוטוקול, ש' 6 - 11). התובע הסביר פעולה זאת בכך שיועץ ההשקעות הורה לו לעשות כן וכלשונו: "...לאחר שמכרתי אותם, התקשר אליי איציק סהר, אומר לי: מה עשית? אתה יודע, מכרתי את כל קבוצת דלק ביום אחד, הכל ביום אחד... איציק סהר, כן, ידידי הנכבד, איציק, אומר לי: מה עשית? אמרתי לו: מכרתי. הוא אומר לי: מה, אתה השתגעת? אתה מטורף? מה אתה עושה? איך אתה עושה את זה? אחרי יומיים חזרתי לקנות שוב פעם." (עמ' 146 לפרוטוקול, ש' 4 – 11). אולם, גרסה זו לא הופיעה כלל בתצהיר עדותו הראשית של התובע, לרבות הנתון כי הוא רכש מניות "דלק" שלושה ימים לאחר מימוש התיק והוא אף לא ידע להסביר מדוע נתונים חיוניים אלו לא הופיעו בתצהירו (עמ' 149 לפרוטוקול, ש' 9 – 19).
13. לפיכך, אני סבור כי בנסיבות אלו לא ניתן לבסס ולהשתית על עדותו היחידה של התובע, את הטענה כי הבנק ביוזמתו פנה אל התובע והפציר בו באופן אינטנסיבי ואקטיבי לרכוש את המניות. מסקנה זו לא רק מתבססת על המסקנה כי מדובר בעדות יחידה, אלא גם בהתייחס למיהות התובע ולפעילותו הענפה בשוק המניות והתמצאותו היטב בתחום יחסי בנק ולקוח. אין מדובר בלקוח רגיל לא מיומן שהבנק יכול להשפיע עליו בשיחות לשנות ממנהגו לרכישת יחידות "אבנר" בעשרות מיליוני שקלים ולהמירם במניות "דלק".
לא מן הנמנע כי בין התובע לבין פקידי הבנק התנהלו שיחות לעניין רכישת מניות דלק שתמכו ואף המליצו לו על הרכישה, אך בשום פנים לא ניתן לומר, שהוכח כי הבנק הוא שגרם בשכנועיו ובלחציו האינטנסיביים והאקטיביים, על התובע, לרכוש מניות אלו.
התובע ידע באופן ברור ומושכל את משמעות פעולתו, את יתרונותיה, חסרונותיה והסיכונים הכרוכים בכך, והשאלה היחידה, האם גם לבנק היה חלק ותרומה בהחלטתו זו ובין היתר על ידי הצגת חוות דעת פנימיות ואנליזות ומשמעותה של פעולה כזו.