ברובד העובדתי, קובע סעיף 64 לפקודת הנזיקין כי רואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו: "אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק". התובע בעוולת הפרת חובה חקוקה נדרש להראות כי הפרת החובה מהווה "הסיבה שבלעדיה אין" לגרימת הנזק הנטען (עניין ועקנין, בעמ' 144).
ברובד המשפטי, קובע סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין, כי: "אשם הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו", ולא יראו אדם כמי שגרם לנזק אם: "אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק" (עניין ועקנין, בעמ' 146).
המבחנים המקובלים לקיומו של קשר סיבתי משפטי בין העוולה של הפרת חובה חקוקה לבין הנזק הם אותם מבחנים המשמשים בעוולת הרשלנות – מבחן הצפיות, מבחן הסיכון ומבחן "השכל הבריא".
עם זאת, בעניין ועקנין ציין כבוד השופט ברק (כתוארו אז) כי מקום שהעוולה היא הפרת חובה חקוקה, אשר אינה קובעת רמת התנהגות המבוססת על סטייה מסטנדרט ההתנהגות של האדם הסביר, המבחן המתאים ביותר לקיומו של קשר סיבתי משפטי הוא מבחן הסיכון. במבחן זה נשאלת השאלה מהו הסיכון שאותו ביקש המחוקק למנוע, ואם התוצאה המזיקה נופלת למתחם הסיכון (שם, בעמ' 146).
52. בענייננו, טוען הבנק, כי גם אם הופרו חובות מכוח חוק הייעוץ, אין כל קשר לנזק שנגרם לתובע. לטענתו, החובות מכוח חוק הייעוץ אינן אמורות לחול על לקוח מסוגו של התובע לנוכח הגדרת "לקוח כשיר". לא ניתן לומר כי הפרת החובות שמייחס התובע לבנק, הינה "הסיבה בלעדיה אין" שגרמה לנזק, מכיוון שלא הוכח כיצד היה משקיע מלמד את כספו לולא היה משקיע במניית דלק. לא ניתן להוכיח כי לולא היה משקיע התובע במניית דלק – היה נוחל הצלחה רבה יותר.
53. מנגד, לטענת התובע הוא הוכיח את יסודות הקשר הסיבתי היות והייעוץ הוא זה שהוביל את התובע להשקעה ולולא אותו ייעוץ, התובע כלל לא היה משקיע באותה מנייה. ההפניה של הבנק להגדרת "לקוח כשיר" אינה רלבנטית בהינתן שהתיקון לחוק שהוסיף את אותה הגדרה לא היה קיים בעת הרלבנטית לביצוע ההשקעה.
54. אני סבור כי בעניין שלפניי, מתקיימים יסודות אלו הנוגעים לקשר הסיבתי. מאחר ויועץ ההשקעות הציג את האנליזה בפני התובע, האחרון קיבל אישור של הבנק כי מניית "דלק" נתפסת בעיניו כמנייה טובה ולפיכך, אף אם אקבל את טענת הבנק כי האנליזה הוצגה לתובע לאחר שהוא החל להשקיע במניה וצבר הפסדים, התובע המשיך להשקיע באותה מניה בהיקפים גדולים ואף לקח אשראי לשם מימון ההשקעה ומכר את החזקותיו ביחידות ההשתתפות ב"אבנר". סביר להניח, כי אלמלא הוצגה לתובע אותה אנליזה, התובע לא היה ממשיך לרכוש את המניות ולכל הפחות, לא היה ממשיך לרכוש באותם היקפים. אני סבור, כי אופן ההתנהלות מול התובע משהוצגה בפניו האנליזה ומנגד לא קוימו הוראות חוק הייעוץ, חשף את התובע לאותו סיכון אותו ביקש המחוקק למנוע בעצם קביעת ההוראות בחוק הייעוץ לגבי אופן הייעוץ.
השאלה האם היפר החובה החקוקה כאן, הייתה הסיבה היחידה או אחת הסיבות לנזק. שאלת מידת השפעתה על התובע, ושאלת תרומתו לנזק, הינן שאלות נפרדות, שתדונה בהמשך.