ומההלכה-ליישומה
40. לאחר ששקלתי את הדברים, קובעת אני כי דין התביעה להידחות ומעדיפה אני את גרסת הנתבעות לאירועים, כמו גם את מסקנותיהן המשפטיות העולות מן החומר שהונח בפניי. סבורה אני כי בין הצדדים התנהל משא ומתן במשך חמישה חודשים; משא ומתן זה נוהל בשקיפות והגינות מצידן של הנתבעות, שכן הן היו בעלות המידע והנגישות אליו ורצו להציג בפניי התובעים את התמונה כולה, בטרם נכנסים הם להשקעה, כשותפים שקטים. הגעתי לכלל מסקנה שלא נכרת בין הצדדים הסכם מחייב, בהעדר גמירות דעת ומסוימות; סבורה אני כי פרישת הנתבעות מהמשא ומתן נעשתה בתום לב, בין היתר על רקע הדרישה לקבלת דמי ניהול לטריפל, אי ביצוע השקעה בתור קלאב והתמשכות ההליכים בנוגע לטיוטות הסכם המייסדים. כל אלו הובילו לחוסר אמון בין הצדדים שהוביל כאמור לסיום המשא ומתן. ברי כי על רקע מסקנתי זו אין מקום לדון בגובה הפיצוי, אם כי אתייחס לכך בקצרה בהמשך, לאחר שאפרט את מסקנותיי שלעיל.
41. בטרם אכנס לניתוח השאלה המשפטית האם נכרת בין הצדדים הסכם מחייב (והתשובה על כך שלילית, כאמור לעיל), מצאתי לנכון להתעכב על הנפשות הפועלות והדינמיקה ביניהן, שכן לדבר יש משמעות גם בשאלה המשפטית הנדונה. סבורה אני כי יש חשיבות לשאלה האם משא ומתן מתנהל בין צדדים זרים עם קונוטציה מסחרית טהורה, לבין מקרה, כמו זה שלפנינו, בו מתנהל המשא ומתן בין "חברים" או "בני משפחה". ברי כי בסיטואציה השנייה השפה פחות פורמלית, כפי שניווכח לדעת; רמת האמון גבוהה; גישת ה"יהיה בסדר" או "נסתדר" אינה סבירה באופציה הראשונה, אלא בשנייה.
42. במקרה הנדון, אין ספק שנוהל משא ומתן בין חברים. שמעון העיד בעמ' 197 שו' 15-16: "דרך אגב היא הרגישה לירון כמו אח, היא הכירה אותו מילדות ולכן היה חשוב לה מאוד שהכל יהיה גלוי והכל יהיה על השולחן". שרון כאמור אישרה בחקירתה שירון היה לה כקרוב משפחה (עמ' 269 שו' 23) ובעדותה אמרה: "הוא אמר שהוא מכין הסכם, הוא אמר שהוא מכין אותו לאור כל מה שאמרנו, סמכתי עליו, אנחנו מדברים על בן אדם שאני מכירה אותו מהיום שנולדתי כמעט. סמכתי עליו, האמנתי בו, רציתי שהוא יהיה שותף, לא קרה. סמכתי עליו מהמקום הזה" (עמ' 280 שו' 19-22). ירון בעדותו אישר כי היו הם "חברי ילדות ממש קרובים" (עמ' 104 שו' 12), "היינו ביחסים קרובים, כן" (עמ' 104 שו' 6). התרשמתי שעד כדי כך הייתה קרבה בין שרון לירון, והוא יקר לה (כנראה עד היום, חרף ההליך המשפטי), עד שעצרה היא את סנונית במהלך עדות האחרונה, כשזו רצתה לספר על דברים שהיא יודעת באשר לירון, ראו דבריה מהקהל: "זה יחסים אישיים מדי.. לא צריך, בשביל מה" (עמ' 333 שו' 13,16), ואף בית המשפט התייחס לכך בדיון עצמו בפניה לבא כוחם של התובעים: "זה נועד בשביל להגן על הלקוח שלך אני חושבת שזה יפה מצידה שעצרה את זה" (עמ' 334 שו' 7-8).