19. התובעים טוענים כי זכאים הם לפיצויי קיום כיוון שהתגבש הסכם שותפות, ולחלופין מדובר במקרה החריג המצדיק פסיקת פיצויי קיום בשלב פרישת צד ממשא ומתן בחוסר תום לב; התובעים טוענים כי הנתבעות מושתקות ומנועות מלטעון כי אין הסכם מחייב, לאור המצגים שהן עצמם הציגו, בין היתר לצדדי ג'. לגבי גובה הפיצוי מפנים התובעים לדו"ח רווח והפסד. בנוסף ולחלופין מבקשים התובעים להסתמך על דיני עשיית עושר ולא במשפט. ככל שידחה בית המשפט את הדרישה לפסיקת פיצויי קיום, מבקשים התובעים מבית המשפט לפסוק פיצויי הסתמכות המבוססים על תחשיב של 600 שעות עבודה לפי שכר של 500 ₪ לשעה בתוספת מע"מ, בתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש ושיפוי עבור ההוצאות לעו"ד בייטנר (14,508 ₪), סה"כ 555,508 ₪.
טענות הנתבעות, בתמצית
20. הנתבעות טוענות כי מדובר בתביעת סרק מופרכת, אשר הוגשה בחוסר תום לב מתוך ניסיון להתעשר על חשבון הנתבעות. בתמצית טוענות אלו כי התובעים לא תרמו דבר למיזם; לא הסתכנו ולא סיכנו כל השקעה מצידם; החליטו "לשבת על הגדר" על מנת לבחון האם תור קלאב תזכה במכרז והיוזמה תעלה יפה; ככל שהיוזמה הייתה נכשלת, היו טוענים שהם "מחוץ" למיזם; ואילו כעת, כשרואים הם בהצלחת המיזם, מעלים הם טענת שווא בדבר שותפות כביכול.
21. לשיטת הנתבעות, במקרה הנדון לא השתכלל כלל הסכם מחייב, בהעדר גמירות דעת ומסוימות. הנתבעות טוענות כי בין הצדדים התנהל במשך חודשים משא ומתן, כשבמהלכו בחנו התובעים את כדאיות העסקה וכדאיות ההשקעה מבחינתם, הא ותו לא. בעניין זה מציינות הנתבעות כי הן היו בעלות הידע, הקשרים, הניסיון והנתונים הנוגעים להפעלת המלון; הן אלו שרצו ליצור שקיפות בפני התובעים, על מנת לייתר כל טענות עתידיות; הן אלו שהציגו את כל המסמכים שברשות התובעים; התובעים לא תרמו, ולא היו יכולים לתרום דבר לצורך הגשת ההצעה; כל שנדרש מהם הסתכם בהשקעה, אך מכך התחמקו התובעים באופן שיטתי.
22. הנתבעות טוענות כי מהתנהגות התובעים בזמן אמת עולה כי הם לא גמרו בדעתם להתקשר בהסכם מחייב, ובמהלך התקופה אמורה ראו הם את עצמם חופשיים להפסיק את המשא ומתן. כך למשל מפנות הנתבעות להודעת ווטצאפ של משה מיום 9.2.17, שנכתבה לאחר משלוח הטיוטה השנייה: "אם אלו התנאים אז חבל, הייתן צריכות להגיד מראש, אני ככה לא נכנס לעסקה. חבל מאוד. אפילו מעליב. שיהיה בהצלחה". כך, ביום 20.2.17, לאחר העברת טיוטה נוספת התקשר ירון לשרון וציין כי הוא אינו מעוניין להמשיך במשא ומתן, ראו גם חקירתו בה הוא אישר שיחת הטלפון (פרו' עמ' 119 שו' 2-6). כך, ביום 1.3.17 כתב משה לשרון, שוב בהודעת ווטצאפ, כי הוא מרגיש ש"ירד לה" מהם, ו"עדכני אם רלוונטי ונקדם היום כולל חתימה והעברת כסף". הנתבעות טוענות כי התבטאויות אלו מלמדות על שלב הטרום חוזי בו היו מצויים הצדדים, כאשר התובעים רואים עצמם חופשיים לפרוש הימנו בכל עת.