23. הנתבעות מפנות לטיוטות הסכם המייסדים שהוחלפו בין הצדדים, לכותרת המסמך, לגרסת "עקוב אחר שינויים" שמלמדת על המחלוקות הרבות שנותרו לליבון. הנתבעות טוענות שמהשוואת הטיוטות עולה שהצדדים לא גיבשו הסכמות ביחס לתנאים מהותיים דוגמת מנגנון ה- BMBY, מנגנון הדילול, דמי הניהול, התחייבות טריפל להשקיע בתור קלאב אותם סכומים שהושקעו ע"י שרון וסנונית; קביעת מנגנון המחייב עובדים לעבור בדיקת פוליגרף; קביעת מנגנון מכירת מניות לצד שלישי ועוד, וראו סעיפים 24-29 לסיכומי הנתבעות.
24. הנתבעות שוללות את תזת התובעים להתקיימות שני שלבים במקרה הנדון, והודפות את הטענה כי ההסכמות גובשו בשלב בראשון, ואילו החתימה על הסכם המייסדים היוותה רק שלב פורמלי. שוב מפנות הנתבעות לאותם נושאים מהותיים, לשיטתן, שנותרו במחלוקת (ראו סעיפים 35-42 לסיכומי הנתבעת); הנתבעות מפנות לתכתובת מזמן אמת ממנה נלמד ששרון מאיצה בתובעים לקדם ולחתום על הסכם המייסדים, ראו נספח 33 לתצהיר ירון בעמודים 368, 372, 377; נספח 49 לתצהיר משה; נספח 17 לתצהיר שרון, ראו ריכוז המובאות בסעיף 45 לסיכומי הנתבעות. הנתבעות טוענות כי מנוסח הדברים ורוח הדברים ניתן להבין כי אין מדובר בחתימה "פורמלית" בלבד, אלא יש צורך לסכם את תנאי ההסכם ולחתום עליו, על מנת להוציא את ההתקשרות מהכוח לפועל.
25. הנתבעות אינן מכחישות כי הציגו את התובעים כשותפים (ראו גם עדות שרון בעמ' 265 שו' 7-10, שו' 18), אולם לשיטתן הדבר נעשה בתום לב, מתוך רצון להתנהל אל מול התובעים בשקיפות מלאה, לחשוף בפניהם את מלוא המידע על מנת שיוכלו להגיע להחלטה מושכלת בדבר השותפות. הנתבעות מדגישות כי לצורך קבלת החלטה עסקית היה על התובעים ללמוד על רווחיות המלון והבנת המשאבים הדרושים להפעלתו, ראו סעיפים 51-53 לסיכומי הנתבעות. עוד טוענות הנתבעות כי אלמלא היו מציגות את התובעים כשותפים בפני צדדים שלישיים כאלו או אחרים (דוגמת הדיירים והנאמן), אלו לא היו משתפים עמם פעולה ולא היו מוסרים להם כל מידע. בכל הנוגע למשרד התיירות טוענות הנתבעות כי לא נעשה כל ניסיון ל"השתמש" בניסיונם של התובעים, וזאת מאחר ולנתבעות עצמן ניסיון רב בתחום; ממילא הפנייה נעשתה לאחר הזכייה במכרז, וכי קדמה למכתב זה פנייה של שרון לתובעים, האם ברצונם להיות מוצגים כשותפים, ראו: נספח 49 עמ' 374 לתצהיר משה.
26. הנתבעות שבות וטוענות כי חיפשו "גב כלכלי" למיזם היות והזכייה במכרז וניהול בית המלון הצריכו סכומי כסף שלא היו ברשותן, ועובדה זו הייתה ידועה לתובעים. חרף הפצרות חוזרות ונשנות של הנתבעות כי התובעים יעבירו את סכומי ההשקעה הנדרשים (ראו נספח 49 לתצהיר משה, בעמ' 384 ו-399), התובעים התמהמהו, פיזרו הבטחות שווא והוליכו את הנתבעות בכחש. כך, לא השתתפו התובעים בעלות רכישת מסמכי המכרז; לא השתתפו במימון שכרן של רואת החשבון אנדראה קרן (להלן: "אנדראה") ומנהלת התשואה עדי אוחיון (להלן: "עדי") ; לא השתתפו בהעמדת ערבות המכרז וערבות הביצוע; לא השתתפו בעלות השבחת המלון. לטענת הנתבעות הן לקחו על עצמן מימון וסיכון בסדר גודל של 2,622,915 ₪, כל זאת כשהתובעים "יושבים על הגדר" ומבקשים להנות, חינם אין כסף, מהשקעה זו.