27. הנתבעות הודפות את הטענה כאילו, כביכול, היה על התובעים להשקיע כספים בתור קלאב רק לאחר שיוקצו להם מניות בחברה זו. הנתבעות טוענות כי בזמן אמת לא העלו התובעים כל דרישה להקצאת מניות וכי לגרסה זו אין כל ביטוי בטיוטות ההסכמים שהועברו.
28. הנתבעות טוענות כי "הקש ששבר את גב הגמל" והוביל להפסקת המו"מ מצידן היה דרישת התובעים לדמי ניהול בשיעור של 40,000 ₪ לחודש. בעניין זה טוענות הנתבעות כי עוד מהיום הראשון היה ברור ששרון היא מנכ"לית המלון וניהול קלאב תור יופקד בידיה; כי היה ברור שירון ומשה יהיו שותפים "שקטים" שיהנו מחלוקת רווחים בלבד. והנה, שבוע לאחר שהנתבעות קיבלו לידיהן את ניהול המלון, כשידוע שהן זקוקות לתזרים מזומנים כמו אוויר לנשימה, העלו התובעים לראשונה את דרישתם לקבלת דמי ניהול. הנתבעות טוענות כי דרישה זו הועלתה בתזמון מושלם, כשהתובעים בקשו לנצל את מצוקתן, ובלשונה של סנונית: "הם ידעו שאני אחתום להם גם על הביצית של אחותי, הם יקבלו את ה – 45 אלף שקל כי הם ידעו שאם אני לא אביא את המיליון שקל שאני צריכה אותם מחר אני אחתום על כל דבר" (פרו' עמ' 345שו' 14-16). הנתבעות טוענות כי לאחר שהועלתה דרישה נפסדת זו, אין ספק כי לא ניתן לטעון שפרישתן מהמשא ומתן נעשתה בחוסר תום לב.
29. הנתבעות שוללות את טענות התובעים באשר לחלקם הפעיל, כביכול, בהכנת הצעת המכרז, כמו גם בניהול המלון בתקופה האמורה. הנתבעות טוענות כי התובעים לא סייעו במאום להכנת המכרז, לאיסוף וניתוח הנתונים והכנת האומדנים, פעולות שבוצעו על ידי היועצות עדי ואנדריאה בהנחיית שרון, כן לא סייעו בהכנת ה"תכנית למשקיע" אשר הוכנה על ידי המצהיר שמעון דורון. הנתבעות מציינות שהתובעים לא ביצעו כל פעולה הנוגעת לפינוי דיירים במלון או לביצוע פעולה אדמיניסטרטיבית כלשהי, וכל פעולה שבוצעה על ידם נעשתה לתועלתם האישית, ראו סעיפים 84-97 לסיכומים.
30. בכל הנוגע לגובה הפיצוי טוענות הנתבעות שהרווחיות הנטענת של תור קלאב לא נתמכה בחוות דעת מומחה; כי קיימים שלושה תחשיבים שונים, והתובעים בחרו לאמץ את התחשיב הגבוה מבין השלושה; שדרישתם לקבל מחצית מעמלת הקייטרינג אינה במקומה, שכן רקחו עסקה זו מאחורי גבה של שרון; שאין מקום להשית עליהן את ההוצאות המשפטיות של בא כוח התובעים, כשם שהם לא נשאו בהוצאות יועצי הנתבעות. עוד נטען כי מתחשיב הרווח לא בוצעה הפחתה של ההשקעה שהיתה נדרשת מהתובעים.