15. לשיטת התובעים, נכרת בין הצדדים הסכם שותפות מחייב העומד בתנאי הדין וההלכה. בעניין זה מפנים התובעים לדרך הצגתם על ידי הנתבעות, כשותפים לכל דבר ועניין, ראו סעיפים 28-32 לסיכומי התובעים; לפועלם במיזם החל מחודש אוקטובר עד חודש מרץ 2017, ראו שחזור הפעולות שהכין משה, נספח 2 לתצהירו, התכתובות, המיילים וה"ווטצאפים" שהוחלפו בין הצדדים ונגעו לפעילות היומיומית, ראו הריכוז בסעיפים 33-36 לסיכומי התובעים. לשיטת התובעים, מדרך התנהלות הצדדים בזמן אמת ומדרך הצגתם לצדדי ג', לא יכול להיות ספק כי נכרת הסכם מחייב.
16. התובעים דוחים את טענות הנתבעות באשר לחוסר מסוימות הנלמד כביכול מטיוטות הסכם המייסדים שהוחלפו בין הצדדים. לשיטת התובעים עיקרי הדברים סוכמו עוד בשלב הראשוני, ונותרו לדיון נושאים מינוריים, שגם לגביהם הסכימו התובעים להתפשר. לגבי מנגנון ה-BMBY אשר נמחק ע"י התובעים בטיוטה האחרונה, נטען כי מראש לא היה מקובל על התובעים; נטען כי סעיף הדילול בטיוטה האחרונה נוסח בהתאם לסיכום בין משה ושרון (נספח 34 לתצהיר משה), ואילו לעניין דמי הניהול טוענים התובעים שנכונים היו להתפשר, ואף הודיעו על כך בזמן אמת.
17. התובעים מפנים להלכה ולריכוך שנעשה בדרישת המסוימות; התובעים מבקשים את בית המשפט לקבוע שגרסת הנתבעות לפיה נוהל משא ומתן במשך חמישה חודשים מבלי שנכרת הסכם מחייב הינה בלתי הגיונית בעליל – לשיטתם לא הגיוני שיוצגו כלפי צדדי ג' כשותפים; ישתתפו בפגישות ויטלו חלק במשאים ומתנים; יבצעו פעולות הקשורות למיזם המשותף, והכל בשלב הטרום חוזי כביכול. לשיטתם יש לדחות גם את הטענה כי במהלך תקופה זו בדקו את הכדאיות הכלכלית של ההשקעה, שכן זו נבדקה על ידם ונחה דעתם לגבי כדאיות ההשקעה כבר מדו"ח רווח והפסד שהוצג בפניהם.
18. מוסיפים התובעים וטוענים כי עדי ההגנה לא היו אמינים והתגלו סתירות בעדויותיהם (ראו סעיף 43 לסיכומים); נטען כי הנתבעות ניהלו את ההליך שלא בתום לב, עוד בשלב גילוי המסמכים וכן באי חשיפת הסכם הנאמנות של שרון וסנונית, שגולה רק בעקבות חקירת סנונית (ראו סעיף 44 לסיכומים); התובעים מפנים לעובדה שגם בין סנונית לשרון לא נכרת הסכם מייסדים בכתב (סעיף 45 לסיכומים); התובעים הודפים את טענות הנתבעות לפיהן חיפשו "גב כלכלי" לשותפות, ומצביעים על העובדה שגם היום, כשנתיים לאחר הזכייה במכרז, עדיין לא נכנס שותף משקיע לשותפות (סעיף 46 לסיכומים).