14. גם לו סברתי כי הקיבוץ אכן חשב שהצו אינו חל עליו, הרי ודאי ידע כי הצו חל על הנאמן (אחד המחזיקים), חל על חברת תם (שגם היא מחזיקה על פי הצו) והבין כי אם הכספים יועברו אם באמצעות הנאמן אם בהפקדה לחשבונה של חברת תם, בדיוק לפי הוראות הסכם הייעוץ - העיקול לטובת גבע ילכוד אותם. מששיתף פעולה בהעברת הכספים שלא באמצעות הנאמן, אף לא בתשלום בצק בנקאי או בהעברה בנקאית לחשבונה של חברת תם, כי אם בצ'ק סחיר, פעל הקיבוץ במו ידיו לשיבוש הצו השיפוטי ולסיכולו.
כפי שציינתי בסעיף 9 לעיל, מטרת צו עיקול היא "שימת יד' על נכסי החייב, אשר מכוחה מתאפשר לנושה להיפרע מנכסים אלה את החוב המגיע לו", ותוך הקמת "מחסום משפטי המונע מבעל הנכס או מן המחזיק בו לעשות בנכס לאחר הטלת העיקול פעולה כלשהי אשר תסכל את האפשרות להיפרע ממנו את החוב".
הקיבוץ סייע ביודעין לקיים את ההיפך.
15. הקיבוץ אכן לא נמנה על המחזיקים בצו העיקול. עם זאת ברור כשמש כי הקיבוץ ידע שצווי העיקול מכוונים לכספים שהקיבוץ חייב לחברת תם, לרבות אלו שמקורם בהסכם פשרה שעתיד להיחתם בינה לבין הקיבוץ, שהרי לא דובר על כספים אחרים. הקיבוץ לא יכול היה לעצום את עיניו ולהתנהג כמי שלא ראה ולא שמע, מה גם שנוכח כלל הנסיבות, טענת המערער כי בפועלו זה השיג הקיבוץ טובת הנאה בדמות הפחתת סכום התשלום לחברת תם (וראו בהקשר זה את עדותה של עו"ד מורן גבע בדבר הפחתת הסכום, כמו גם את הטענה שהשיק נמשך ע"י גורם שלישי) - אינה קלוטה מהאוויר.
ברע"א 1016/08 ע.א.מ. קונדוס בע"מ נ' אגס ירוק מסחר ושירותים בע"מ נדונה השאלה באשר לנורמות ההתנהגות המצופות מצדדים שלישים בהליכי הוצל"פ ובהליכים משפטיים, אגב דיון במקרה פרטני בו הוטל עיקול אצל מחזיק תוך שיבוש שמו, עת מהנסיבות היה ברור כי מקבל הצו הבין את משמעות הצו ואת תכליתו, וכי הוא מכוון אליו. המחזיק התעלם מהצו ולא העביר את הכספים נושא הצו למערערת הנושה. המחזיק חוייב לשלם למערערת ערכן של שתי משכורות ששולמו על ידו לחייב העיקרי. נפסק:
"צד שלישי המקבל צו עיקול הופך, אם גם בעל כורחו, לגורם מעורב בהליך וככזה מוטלות עליו חובות שונות ובצדן אחריות. בראיה נקודתית ניתן לומר כי צד שלישי נקלע לסיטואציה רבת סיכונים ונטולת סיכויים", אולם "אף שלצד שלישי המקבל צו עיקול אין אינטרס אישי בהליך אין הוא פטור ממילוי החובות המוטלות עליו בדין, וחובות – כידוע – יש לקיים בתום לב... מבחן ההתנהגות התקינה והמקובלת של אדם מן הישוב, כפי שהיה פועל באותן נסיבות שבהן פעל הצד השלישי ... לכך מצטרף עקרון תום הלב".
בית משפט העליון קבע כי במקום לנקוט בהתעלמות גמורה מצו העיקול, מצד אחד, ובמקום לתת לו פרשנות מקיימת מלאה, מצד שני, יכול היה מקבל הצו לפנות לראש ההוצאה לפועל בבקשה למתן הוראות או לחלופין בטען ביניים לבית המשפט, שאז היה פורק מעליו כל סיכון.