61. לטענת ממן, הסכם החכירה אוסר במפורש על הענקת חכירת משנה בתקופת האופציה. אין כל אפשרות לפרש את תנאי חכירת המשנה ככוללים אופציה ואין כל אפשרות לפרש את המילים "השינויים המחויבים על פי העניין" בהסכם המסגרת כמאפשרים חכירת משנה המהווה הפרה של הסכם החכירה הראשית.
62. נטען, שלא כל ההסכמים שבין חברות הדלק ובינן לבין נכי צה"ל נכרתו לאותה תקופת התקשרות, ולא כולם העניקו לחברות הדלק אופציה דוגמת זו המבוקשת על ידי פז. יש להידרש להסכם הספציפי שנחתם ולפרשו על פי לשונו ועל פי כללי הפרשנות המקובלים.
63. לגישת ממן, יש לדחות את טענת פז למעשה בית דין. באף פסק דין מאלה שפז מנסה להסתמך עליהם (ת/23, ת/36, ת/38) לא התקיים דיון בסוגיית האופציה לגופו של עניין וממילא לא הוכרעו טענות אלה. הסעיף עליו מנסה פז להסתמך (סעיף 12 לפסק הדין מ2002) אינו בגדר הכרעה שיפוטית.
64. ממן טוענים, כי הסכם פז-אזורים מהווה מיזוג שלא כדין. פרשנות של המונח "רכישת עיקר נכסי חברה" בחוק התחרות מחייבת לבחון אם נרכשו עיקר הנכסים של החברה המתמזגת בתחום פעילות מובחן, ולא עיקר כלל נכסיה. די בכך שפז רכשה את עיקר הפעילות של אזורים בתחום הדלק כדי שההסכם ביניהן יהיה מיזוג כהגדרתו לפי סעיף 1 לחוק התחרות. אין בעובדה שלאזורים פעילויות נוספות, והחזקתה בתחנת הדלק היא "כנכס מניב", כדי להשפיע על הגדרת ההסכם כמיזוג.
65. הפרת החובה של פז ואזורים להגיש הודעת מיזוג מחייבת לבטל את המיזוג מאחר שמדובר בחובה מהותית. אין לקבל את טענת פז לפיה סמכות בית הדין לתחרות להפרדת חברות היא סמכות ייחודית השוללת את הסעדים המבוקשים בתביעה שכנגד. סמכות בית הדין לתחרות על פי פניית הממונה אינה גורעת מסמכות בית המשפט האזרחי לתת סעדים הצהרתיים או צווי עשה על פי פנייה של גורם אחר שאינו נמנה עם החברות המתמזגות. טענת פז, לפיה מיזוג שבוצע בניגוד לחוק התחרות אינו בטל מאליו ותוקפו יפה אלא אם בית הדין לתחרות מפריד את החברות, יכולה להתייחס לכל היותר להליך שבסמכות הממונה בבית הדין, אך אין בה כדי להגביל את בית המשפט בהליך אזרחי זה .
66. על כן טענו ממן שיש לדחות את התביעה של פז, לקבל את התביעה שכנגד על שני סעדיה העיקריים ולחייב את פז בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בגין תביעתה, ואת פז ואת אזורים בהוצאות ובשכ"ט בגין התביעה שכגד.
טענות פז בתביעה שכנגד
67. פז מציינת כי טענת ממן מתייחסת להגדרה חלופית של מיזוג חברות, בסעיף 1 לחוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988 (בעבר חוק ההגבלים העסקיים, להלן: "חוק התחרות"), בהתייחס למצב דברים שבו חברה אחת רוכשת את "עיקר הנכסים" של חברה אחרת. פז לא רכשה את עיקר נכסיה של אזורים, ובוודאי שלא העבירה לידיה את השליטה בפעילותה העסקית של אזורים כתוצאה מכך. הסכם פז-אזורים הוא הסכם לרכישת זכויות במקרקעין ותו לא. הסכם פז-אזורים אינו עונה להגדרת "מיזוג חברות" ואין גם הצדקה מהותית לראות בו מיזוג חברות.