83. אזורים מוסיפה, כי לא הייתה לה כל נגיעה או השפעה על התנהלות התחנה, ודמי החכירה אותם קיבלה לא היו מושפעים משינוי כלשהו בהכנסות התחנה או מהשינויים במערכת ההסכמית בין פז לממן במהלך השנים או מהשינויים שחלו ברבות השנים במשק הדלק. בנוסף, לא רק שממן לא ניסו להצביע על מחזור מכירות של אזורים בתחום הדלק באזור הרלוונטי לתחנה, אלא שהוכח כי הכנסות אזורים מהמקרקעין בשנה נובעים מקבלת דמי החכירה ומסתכמים בכעשרות אלפי ש"ח בלבד, באופן שאינו מתקרב לדרישה המינימאלית של 10 מיליון ש"ח הקבועה בתקנות ההגבלים העסקיים. כלומר ממילא לא הוכח שמדובר בהסכם המצריך הודעת מיזוג.
84. בהתייחס לסמכות להורות על הפרדת חברות שמוזגו, נטען שבהתאם לחוק התחרות הסמכות הייחודית נתונה לבית הדין לתחרות בהתקיים התנאים המנויים בו. ככל שממן סברו שהסכם פז-אזורים מהווה מיזוג הדורש את אישור הממונה כטענתם, הרי שעמדה בפניהם האפשרות לפעול במסלול הייעודי לפנות אל הממונה המהווה הגורם המוסמך לבחינת טענות בדבר מיזוג והשפעתו על התחרות.
דיון והכרעה
85. לאחר שעיינתי במכלול הראיות בתיק, שמעתי את עדויות העדים והתרשמתי מעדויותיהם ולאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים, הן לעניין התביעה העיקרית והן לעניין התביעה שכנגד, הגעתי למסקנה שיש לדחות את התביעה העיקרית ולקבל את התביעה שכנגד בחלקה.
התביעה העיקרית
86. בתביעתה טוענת פז לשתי עילות נפרדות לביטול המערכת ההסכמית - א. עילת ביטול בגין ההסכם משנת 2010, המהווה לפי הנטען הפרה מצד ממן של התחייבויותיהם שלא לבצע דיספוזיציה בזכויותיהם בתחנה ללא הסכמת פז; ב. עילת ביטול בשל חריגות בנייה. אבחן כל אחת מעילות הביטול הנטענות.
האם ממן הפרו את המערכת ההסכמית?
87. על פי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), הפרה של הסכם מעניקה לצד הנפגע את הזכות לביטולו. סעיף 1 לחוק התרופות מגדיר הפרה כ"מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה". סעיף 6 לחוק התרופות מגדיר הפרה יסודית כ"הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית...".
88. בהסכמים שנחתמו בין פז לבין ממן לאורך השנים, חוזרת על עצמה הוראה קבועה המופיעה בנוסח דומה, לפיה על ממן לקבל את הסכמתה של פז, מראש ובכתב, לביצוע העברת זכויותיהם בתחנה ובמקרקעיה. כך קובע סעיף 15(ב) להסכם המסגרת מיום 7.9.1976 (ת/1): "היוזם לא יהיה רשאי להעביר את זכויותיו לפי הסכם זה ללא הסכמתה של פז בכתב ומראש". בהסכם הקמעונאי משנת 1978, שהסדיר את זכויות ההפעלה של ממן במקרקעי התחנה, נקבע כי "הקמעונאי לא יהיה רשאי להקנות או להעביר זכות מזכויותיו לפי הסכם זה מבלי הסכמתה המפורשת בכתב של החברה ואת הסכמתה זו רשאית החברה לשלול לפי שקול דעתה הבלעדי" (ת/8, סעיף 26). על פי הסכם ההפעלה מיום 27.1.2004, שמסדיר את פירעון חובו הפסוק של ממן לפז, "מר אליהו ממן מאשר בזאת כי על פי ההסכמים הוא אינו רשאי להעביר את זכויותיו בתחנה ואת זכות ההפעלה של התחנה בפרט, ללא הסכמתה של פז" (ת/9, סעיף 18.6). גם בשטרי המשכון עליהם חתמו ממן לצורך הבטחת קיום התחייבויותיהם קיימות הוראות דומות. בסעיף 4.1 לשטר המשכון ת/10 שנחתם בד בבד עם הסכם ההפעלה צוין: "לא להעביר, לא לשעבד ולא להמחות בכל אופן שהוא את הזכויות או חלק מהן למישהו זולת פז מבלי לקבל את הסכמת פז לכך בכתב ומראש". בסעיף 12.2 ל-ת/10 נקבע: "למניעת ספק, מוצהר מוסכם כי כל עוד המשכון בתוקף, לא יהיה הממשכן רשאי להעביר את הזכויות או כל חלק מהן ו/או לשעבדן ו/או למשכנן ו/או לעשות בהן כל עסקה ו/או דיספוזיציה כלשהי בלא הסכמתה מראש ובכתב של פז". סעיפים זהים ניתן למצוא בשטר משכון נוסף ת/14 שנחתם בין פז לבין ממן ביום 22.12.2005 (סעיפים 5.1 ו-13.2 ל-ת/14).