102. מאחר שאין מבחן בודד על פיו יקבע האם מערכת היחסים עולה כדי שותפות כמשמעותה בפקודה, על בית המשפט לבסס את הכרעתו לאחר בחינתם של פרמטרים שונים ומגוונים. שאלת קיומה של שותפות הינה שאלה מעורבת של עובדה ושל חוק אשר על בית המשפט להכריע בה לאור המצע העובדתי שנפרש בפניו, על פי הוראות הדין ובהתאם לעקרונות ההלכה הפסוקה. כפי שנקבע בע"א 727/88 שוורץ נ' רנן, פ"ד מו (5) 851, 853 (1992) (להלן: עניין שוורץ):"השאלה, אם בין בעלי דין נקשר הסכם המגיע לכלל קשר של שותפות, היא שאלה מעורבת של עובדה וחוק. השאלה, מתי הממצאים העובדתיים המצטברים מצביעים על קיומה של שותפות, היא שאלה משפטית, אך קביעת התשתית העובדתית העולה מעל פני הראיות באשר לקיומה של שותפות שאלה של עובדה היא".
103. בית המשפט העליון מנה "חלק מסימני ההיכר שיכולים להטות את הכף לכאן או לכאן" ובתוכם: כוונת הצדדים להיות שותפים; הצגתם של הצדדים לציבור כשותפים; השתתפות הצדדים ברווחי העסק; ומשכם של היחסים בין הצדדים (עניין שוורץ, עמ' 854). אין המדובר ברשימה סגורה וניתן להוסיף עליה פרמטרים שונים המאפיינים "קשרי שותפות". לאורך השנים מנתה הפסיקה מרכיבים נוספים המאפיינים "שותפות": השתתפות הצדדים בנכסים ובחזקה של העסק; הזכות השווה של הצדדים לנהל את העסק; הזכות ההדדית לחייב האחד את השני בעסק (ראו: ע"א 167/89 תנעמי נ' צדוק, [פורסם בנבו] (17.4.1992)): ההשקעה הראשונית המוטלת על כל אחד מהצדדים; והעובדה שהכנסת שותף או עובד לעסק דורשת את הסכמת הצדדים לשותפות (ראו: ע"א 581/89 אדרי נ' רוזנברג, פ"ד מו(5), 579 (1992)). כדי שתיווצר שותפות "על השותפים לנהל בפועל את העסק" (ראו: דוד וצבי פרנקל דיני השותפות בישראל 20 (2013)). מההגדרה של "קשרי שותפות" עולה כי קשרים אלו עניינם ניהול יחדיו עסק לשם הפקת רווחים. המבחן, אפוא, לקיום השותפות הוא הניהול של העסק בפועל. הסכם לניהול עסק בעתיד עדיין אינו הופך את הצדדים לשותפים לפני שהתחילו בניהול הלכה למעשה (ראו: זלמן יהודאי דיני שותפויות בישראל 34 (1988)).
104. אין חולק שהוסכם שברעד תקבל חלק (20%) ברווחי העסק, והיא אף קיבלה בפועל את חלקה ברווחים, כפי שעולה מהעדויות מטעם ממן; הנתבעים בעצמם הגדירו בסיכומיהם לא אחת כי מדובר ב"שותפות בתמורה הכספית" ו"שותפות בתקבולים הכספיים שיקבל ממן". לפי הוראת סעיף 2(8) לפקודת השותפויות השותפות ברווחים היא ראייה לכאורה שהמקבל – בענייננו ברעד – הוא שותף בעסק ומי שטוען שעל אף קבלת חלק ברווחים הנצמחים מהעסק אין זו שותפות בעסק, עליו לסתור את החזקה הראייתית (ראו גם: יהודאי, עמ' 74). עלה בידי הנתבעים לסתור חזקה ראייתית זו, בשים לב לכל הנסיבות שהובילו לקשר בין הצדדים לעסק.