143. הסכם 2010 גם אינו מהווה הפרה של הסכם החכירה ת/2. בחקירתו הנגדית נשאל עו"ד פקטה במה מתבטא הנזק של פז מאותו הסכם מפר לכאורה, הסכם 2010. לדבריו, "מאחר וזה הופך אותו בעצם לשותף בחכירה הראשית, אנחנו לא רצינו את האיש הזה כחלק מהחכירה הראשית. אחרי הפעולה שהייתה ב-2009, אחרי ההתנהגות הזאת בכזה חוסר יושר אנחנו לא רצינו אותו" (עמ' 14 לתמלול מיום 21.11.2018, שורות 9-13. ההדגשה שלי- מ' ר'). בהסכם 2010 אין כל העברה של זכויות חכירה מממן לברעד, או רשות שימוש למטרות עסק בקרקע או בתחנה, כפי שנאסר בסעיף 4 (ח) להסכם החכירה, ולכן הוא אינו עומד בסתירה להסכם החכירה ת/2 בין ממן לבין שיכון ופיתוח, שפז ניצבת בנעליה לאחר שרכשה את זכויותיה.
144. באשר לשטרי המשכון ת/10 ו-ת/14, פז טענה כי התקבולים שממן מפיק מהתחנה משועבדים לפז ואיסור הדיספוזיציה אינו מאפשר לכונן "שותפות בתקבולים" המשועבדים שממן מפיקים, מבלי לקבל את הסכמתה של פז בכתב ומראש (סעיפים 103-104 לסיכומי פז). הזכויות אותן אוסרים שטרי המשכון להעביר ולשעבד מוגדרות בסעיף 1 לכל אחד משטרי המשכון כ"דמי ההפעלה המגיעים לו מכוח ההסכם עד לגובה ההחזר החודשי של ההלוואה...בהתאם ללוח הסילוקין".
145. אני מקבל את טענת ממן כי בשטרי המשכון מדובר בכספים המגיעים לממן כדמי הפעלה עד לגובה ההחזר החודשי של ההלוואה אותה נועד כל אחד משטרי המשכון ת/10 ו-ת/14 להבטיח. מאליו מובן שהזכויות אינן כוללות את אותו חלק מדמי ההפעלה שהוא מעבר לגובה ההחזר החודשי של ההפעלה. חלק זה היה מותר לפי שטרי המשכון גם להעביר וגם לשעבד. הסכם 2010 כולל גילוי מפורט בדבר קיומו של חוב ממן לפז ובדבר קיומו של משכון לטובת פז על זכויות ממן לקבלת דמי שכירות מפז (הצהרות ממן, סעיף 3(ד) להסכם 2010). ממן לא העביר, לא התחייב להעביר ולא יכול היה להעביר לברעד זכויות בכספים הממושכנים לפז (גובה ההחזר החודשי) , שממילא קוזזו על ידי פז מתשלום דמי השכירות, אלא רק כספים מעבר לכספים הממושכנים לפז. אציין, שפז לא הגישה את לוחות הסילוקין, לא הוכיחה מה גובה ההחזר החודשי בו חב ממן במועדים הרלוונטיים ולא הוכח שבהסכם 2010 ממן העביר את ה"זכויות" שעד גובה ההחזר החודשי, כנראה משום שההחזר החודשי כלל לא הגיע לממן אלא קוזז על ידי פז מדמי ההפעלה.
146. אעסוק בקצרה בטענות נוספות של פז לעניין ההפרה הנטענת בהסכם 2010.
147. אני דוחה את טענותיה של פז בדבר "הפרות קודמות" מצד ממן (פרק ב(2) לסיכומיה). כאמור בסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 (להלן: "חוק התרופות"), דרך הביטול בשל הפרה היא בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה. אין הנפגע רשאי לצבור הפרות לעת מצוא. אין ב"הפרות קודמות" כדי להשליך על פרשנות הסכם 2010 שעומדת בפני עצמה. יתר על כן, בכל אחד מהמקרים שצוינו על ידי פז היו מעשי ממן כפופים לקבלת מלוא האישורים לאותה עסקה, ולא הוכחה כוונה מצד ממן לעקוף במרמה את הצורך באישור או להעביר בפועל זכויות ללא אישור כנדרש. פז לא הוכיחה שחזקה על ממן שכל הסכם שהם מתקשרים בו הוא הפרה של התחייבויותיהם. התמונה העולה מהעדויות היא שממן מתקנים את ההסכמים לנוכח טענות שהם מפרים את התחייבויותיהם, כך שלא יפרו אותן, גם כאשר אין עליהם חובה לעשות כן, משום שהטענות לא נכונות.