167. פז התייחסה במכתבה זה למכתבה הקודם מיום 2.4.2017 ולא לאמור בפגישה, ומכאן, שעד יום 17.5.2017, בו שלחה פז לממן את הודעת הביטול ת/40, פז ציפתה למענה מממן בהתאם לאמור במכתבה הקודם ת/39, בו ניתנה כאמור לממן האפשרות לתקן את ההפרה, ולא רק להיפרדות מוסכמת.
168. בנוסף על כך, עו"ד פקטה, שנשאל בחקירתו הנגדית עד מתי לשיטתו היה בידי ממן לתקן את ההפרה, השיב כי היה עליהם לעשות כן עד ליום 17.5.2017. הוא עצמו הסכים כי "לא הייתה הגדרה מסוימת של שעה. אני רק אמרתי להם עד היום הזה ולא הגדרנו את השעה המסוימת" (עמ' 36 לתמלול מיום 29.10.2018, שורות 16-17. ההדגשות שלי- מ' ר').
169. משאלו הם פני הדברים, אני דוחה את טענת פז כאילו המכתב שצורף למייל של עו"ד רוזן מיום 17.5.2017 (ת/41) נשלח לאחר תום ההארכה או כי לא ניתנה הארכה לתיקון ההפרה אלא רק להיפרדות. פז ניסתה לטעון כי מועד ההארכה היה עד השעה 17, "לאחר שעות העבודה הקבועות בדין" (סעיף 227 לסיכומיה של פז). נראה כי היא נקבה בשעה זו מאחר שהודעת הדוא"ל שנשלחה לפז, ת/41, לה צורפה ההודעה על מילוי דרישות פז, מציגה את השעה 17:19 (נ/1). פז לא הוכיחה מהן שעות העבודה הקבועות בדין של עו"ד פקטה. עו"ד פקטה בעצמו העיד כי שעות העבודה המקובלות בינו לבין בא כוח ממן השתרעו עד שעות הלילה (עמ' 38 לתמלול מיום 29.10.2018). עו"ד פקטה גם העיד כי הם לא דיברו מראש על השעה, ולכן לא מובנת טענת פז כי ממן היו צריכים להשיב דווקא עד השעה 15:00 או 17:00. היה עליהם להשיב עד תום היום שלפני נסיעתו של עו"ד פקטה ביום 18.5.17. אציין, כי על פי סעיף 3 לחוק הפרשנות, התשמ"א – 1981, "יום" – תקופה מחצות הלילה עד חצות הלילה שלאחריו, אך סעיף זה אינו חל על חוזים.
170. המסקנה היא שלממן ניתנה ארכה לתיקון ההפרה הנטענת, ולא רק להצעת פרישה מוסכמת, עד ליום שלפני נסיעתו של עו"ד פקטה לחו"ל, מבלי שהוגדרה שעה מסויימת, ועל כן ממן עמדו במסגרת הזמנים כששלחו את תשובתם ת/41 ביום 17.5.2017 בשעות אחר הצהריים. כעת אבחן את השאלה אם ממן עמדו בדרישות המכתב מיום 2.4.2017 "לפעול, לאלתר, לביטולה של כל שותפות או עסקה".
פעולות ממן לביטול הסכם 2010
171. ממן סברו, כי ככל שתתקבל טענת פז באשר למהות הסכם 2010, כהסכם הממשיך את תוקפו של הסכם המכר משנת 2009, הרי שכריתת הסכם כזה נאסרה לבקשה של פז החל מדצמבר 2009, אז ניתן צו מניעה זמני, ופסק הדין המשלים גיבש איסור זה בפסק דין סופי ת/36. נטען, שהסכם שנכרת בין הצדדים בניגוד לפסק דין בין אותם הצדדים האוסר את כריתתו לא יכול להיות תקף (סעיפים 202-208 לסיכומי ממן). אני דוחה את טענת ממן לפיה הסכם 2010 בטל מכוח פסק הדין המשלים משנת 2012. ממן בעצמם העידו שהמשיכו לפעול בהתאם לאמור בהסכם 2010. אם היה נקבע שההסכם נכרת בניגוד לאיסור על כריתתו לפי פסק הדין, הרי ממן פעלו על פיו, והעובדה שהיה פסק דין האוסר על כריתת ההסכם המפר, אינה מרפאת את ההפרה של המערכת ההסכמית בכך שנכרת ומקויים הסכם המפר אותה.