247. סעיף 4(ח) עוסק בהגבלת זכותו של חוכר ראשי להחכיר את הקרקע בחכירת משנה וקובע חריג לכך - חכירת משנה לפז לתקופה שהוגדרה היטב, "תקופת החכירה הראשונית". לא דובר בו על מתן זכות אופציה לפז. הגבלת זכותו של חוכר ראשי להעביר את הקרקע בחכירת משנה היא "תמונת ראי" של זכויות שיכול לקבל חוכר משנה. בניגוד לטענת פז, סעיף העוסק בהגבלת החוכר הראשי מלהחכיר החכרת משנה, בחריג אחד, שהוא חכירת משנה לפז לתקופת החכירה הראשונית, הוא המיקום שבו נסיק איסור על חכירת משנה כלשהי מלבד אותו חריג.
248. פז מנסה להיתלות באמור בסעיף 4(ט) להסכמי החכירה בו נקבע כי "עם תום תקופת החכירה הראשונית (אם לא תוארך כאמור) או עם תום תקופת החכירה הנוספת עפ"י האופציה (אם תופעל כאמור), יפנה הרוכש ו/או פז ו/או כל הבא/ים מכוחם – את הקרקע מכל אדם וחפץ, וימסר/ו את החזקה בקרקע עם כל הבנוי והמותקן עליה במצב שלם ותקין – לחזקת בעל הקרקע או החברה". לטענת פז, בסעיף זה ישנה התייחסות הן לתקופת החכירה הראשונית והן לתקופת האופציה, כאשר ההתייחסות לפז היא בנוגע לכל אחת מהתקופות, ללא אבחנה ביניהן. לטענתה, אלמלא הייתה מוקנית לפז אופציה להאריך את תקופת החכירה, לא היו חוזי החכירה נוקבים באפשרות שפז תצטרך לפנות את השטח עם תום תקופת האופציה.
249. איני מקבל פרשנות זו של פז. דומה שהיא נובעת מהבלבול הנגרם כאשר כותבים את הצירוף ו/או במסמכים משפטיים (וראו מאמרו של השופט חיים כהן "סכלות ו/או איוולת" https://hebrew-academy.org.il/wp-content/uploads/andor-JHC.pdf). סעיף 4(ט) להסכמי החכירה מתייחס להשבת החזקה גם בתום תקופת החכירה הראשונית וגם בתום תקופת האופציה, לחלופין או במצטבר ולכן הוא מאזכר את פז. סעיף 4(ח) הקודם לו מתייחס לאפשרות שפז תצטרך לפנות את השטח בתום תקופת החכירה הראשונית. האפשרות שפז תפנה את השטח בתום תקופת החכירה הראשונית היא אחת האפשרויות שבהן עוסק הסעיף, ולכן אוזכרה פז. אפשר שהיה עדיף לומר "עם תום תקופת החכירה הראשונית (אם לא תוארך כאמור) יפנה הרוכש, פז וכל הבא מכוחם – את הקרקע מכל אדם וחפץ, ועם תום תקופת החכירה הנוספת עפ"י האופציה (אם תופעל כאמור) יפנה הרוכש וכל הבא מכוחו – את הקרקע מכל אדם וחפץ". אין עיגון לשוני לטענה שסעיף זה נותן לפז אופציה להארכת חכירה המשנה שלא ניתנה לו בסעיף אחר. יצויין, כי הסעיף נועד לפנות לא רק את החוכר הרשמי והחוקי, אלא גם את כל הבא מכוחו, בין אם הוא חוכר משנה כדין ובין אם הוא סתם נמצא במקום ללא זכות כלשהיא.