250. גם בסעיף 9(ה) לחוזי החכירה ת/2 ו-ת/4 אין כדי לתמוך בפרשנות אותה מציעה פז. על פי סעיף זה הותנתה יכולתו של אליהו לרשום את זכותו במקרקעי התחנה, ברישום חכירת המשנה של פז:
"הואיל והרוכש עומד להתקשר עם פז בהסכם להקמת התחנה ותפעולה וקבלת המימון לצורך הקמת התחנה, ומאידך מתחייב הרוכש להעניק לפז חכירת משנה בקרקע- לפי הוראות הסכם זה, לפיכך נותן בזה הרוכש לחברה הוראות בלתי חוזרות לא לרשום את החכירה הראשית בקרקע ע"ש הרוכש אלא אם באותו מעמד תירשם חכירת המשנה לזכות פז, בהתאם להוראות הסכם זה..." (ההדגשות שלי- מ' ר'). טענת פז היא כי זכות האופציה שהוקנתה לאליהו בסעיף 4(ב) להסכמי החכירה היא חלק מ"הוראות הסכם זה", כלשון סעיף 9(ה) לחוזי החכירה, ולכן היא חלק מחכירת המשנה של פז "בהתאם להוראות הסכם זה". אני דוחה טענה זו. אין פה זכר לאופציה להאריך את חכירת המשנה. לפי סעיף זה התחייב אליהו לרשום לטובת פז חכירת משנה בהתאם להוראות הקבועות בחוזי החכירה, כלומר בתנאים הזהים לתנאים שניתנו לאליהו על פי חוזי החכירה, אך הוא לא בא במקום האמור בסעיפים הקודמים לו. בין "הוראות הסכם זה" מצויה הוראת סעיף 4(ח), המסדירה במפורש מתן זכות חכירת המשנה לפז לתקופת חכירה ראשונית ללא ציון הארכתה. כפי שציינתי כבר, סעיפי החוזה הם חלק ממכלול, הם לא עומדים בפניי עצמם ויש לקרוא אותם בהקשר הרחב בו הם נמצאים.
251. נטען, זכות האופציה היא חלק מתנאי החכירה של אליהו, כאשר חכירת המשנה של פז היא "בתנאים זהים...בשינויים המחויבים לפי העניין" כאמור בסעיף 6 להסכם המסגרת. זהו פרשנות רחבה מאין כמותה שאיני מקבלה. אני מקבל את טענת ממן, כי בלשון סעיף 6 יש הבחנה בין תקופת החוזה לבין תנאי החוזה. התקופה היא 49 שנים. התנאים, שאינם מתייחסים לתקופה, הם כמו בחכירה הראשית. הבחנה זו מתיישבת גם עם הסעיפים בהסכמי החכירה העוסקים במתן אפשרות להחכיר לפז בחכירת משנה לתקופה הראשונית בלבד. יצויין, כי פז לא הביאה שום ראיה המצביעה על כך שבמהלך המשא ומתן לניסוח סעיף זה דובר על הארכת תקופת החכירה, ומכאן שהנושא לא סוכם, ופז מבקשת לה זכות שלא סוכמה, לפי פרשנות בלתי ראויה של לשון החוזה (ראו: ת"א (מחוזי ירושלים) 240/82 מיקרושור בע"מ נ' מדינת ישראל, תשמב(2) 397 (1982)).
252. לטענת פז, בכל מקרה מהאמור בסעיף 2 לייפויי הכוח הנוטריוני ת/7 ניתן להסיק ששמורה לה האופציה להאריך את תקופת החכירה, בתנאים זהים לתנאים החלים על ממן (סעיף 106 לכתב ההגנה שכנגד). ביום 19.5.1977 ערך אליהו ממן ייפויי כוח נוטריוני בלתי חוזר (ת/7) לצורך ביצוע חיובו להחכרת המגרש בחכירת משנה לפז על פי הסכם המסגרת ולצורך הבטחת זכויות פז לגבי המגרש. בייפויי הכוח מינה אליהו את עורכי הדין סלומון ליפשיץ ואח' להיות באי כוחו לקבלת חכירה ראשית לזכותו של ממן ולהחכרת המגרש בחכירה משנה לפז במפורט ביפווי הכוח עצמו.