270. פז הפנתה למספר כתבי בי-דין שאליהו הגיש בתביעת האכיפה הראשונה (ההדגשות להלן מופיעות בסיכומיה של פז ואינן במקור):
א. תשובה לבקשה למינוי כונס נכסים זמני ולמתן צווי מניעה זמניים שהגיש אליהו בראשיתו של הדיון בתביעת האכיפה הראשונה נטען (ת/68, סעיפים 61-62):
"במקרה שלפנינו, כל התנאים מתקיימים הלכה למעשה: הסכמי הבלעדיות, ובכללם המערכת ההסכמית הרלוונטית לענייננו, הינן לתקופות ארוכות המגיעות עד ל-49 שנים עם אופציה להארכה ל-49 שנים נוספות... משך החוזים – המדובר בחוזים ארוכים המגיעים עד ל-49 שנים עם אופציה להארכה ל-49 שנים נוספות..."
ב. סעיפים זהים צוינו גם בכתבי ההגנה שהגיש אליהו בגדרי ת"א 10821/97 ו-ת"א 1038/98 (סעיפים 151-152 ל-ת/70,; סעיפים 151 ו-153 לנספח ה' נ/26).
ג. בכתב התביעה המתוקן שהוגש בת"א 788/99 (ת/65), שנדון אף הוא בתביעת האכיפה הראשונה, נטען כי "על פני הדברים, אין לכאורה ספק שהשילוב בין זכות של חברת הנפט לחכירת משנה בתחנה לתקופה של 49 שנה (עם אופציה ל-49 שנים נוספות) עם הסכם קמעונאי המעניק לחברת הנפט בלעדיות מוחלטת לכל תקופת ההסכם פירושו מתן בלעדיות לחברת הנפט בשיווק לתחנה ל-98 שנים לפחות. לא זו בלבד שזה הסדר כובל שבכובלים..." (סעיף 42 ל-ת/65).
ד. בתצהיר עדותו הראשית של אליהו בתביעת האכיפה הראשונה העיד אליהו כי תקופת ההתקשרות בינו לבין פז היא 98 שנים. כך צוין בתצהיר- נ/26, נספח ג', בסעיף 4(א): "אין זה מפתיע שלפז אין מה לומר בעניין זה, שהרי ברור לחלוטין כי קיומו של הסכם בלעדיות בין בעל תחנה הקושר אותו למשווק דלקים אחד ל-98 שנה או לעולמי עד עלול להפחית את התחרות...".
ה. בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם אליהו בגדרי התביעה הראשונה, החתום בידי מר מנחם זר-כבוד (ת/67) נאמר בסעיף 16: "לפיכך, רצונה של פז לכפות על אליהו ממן תקופת בלעדיות של 49 שנים (ואולי עם אופציה ל-49 שנים נוספות) והכל אגב הכתבת מחירי מכסימום מצד פז...".
271. ממן טוענים, שכתבי בי-דין אליהם שאליהם הפנתה פז בסעיף 517 לסיכומיה לא מהווים הודאת בעל דין. על פי הדין, הודאת בעל דין בהליך אזרחי קבילה כראיה לאמיתות תוכנה בשלושה תנאים מצטברים: אמרת בעל הדין באה במלואה; אמרת בעל הדין ברורה ככזו בהקשר שבו ניתנה; המודה מודע לתוכן הודאתו בעת מסירת ההודאה (גבריאל הלוי, תורת דיני הראיות כרך ג' עמ' 327).
272. נטען, כי סעיפים 61-62 למוצג ת/69 (תגובה לבקשה למינוי כונס נכסים זמני ולמתן צו מניעה זמני) הם חלק מתיאור כללי של הסדרי הבלעדיות במשק הדלק (ראו הכותרת לתת הפרק הרלוונטי- "חסימת שוק הספקים" וכן סעיפים 59-67 ל-ת/69). ממן טוענים בעניין זה, כי תיאור תקופת ההסכמים – "תקופות ארוכות המגיעות עד ל-49 שנים עם אופציה להארכה ל-49 שנים נוספות" מתייחס לכלל הסכמי הבלעדיות במשק הדלק; מה שנאמר בהתייחס אליהם הוא שתקופותיהם ארוכות, ומגיעות עד 49 שנים עם אופציה ל-49 שנים נוספות, דהיינו זו תקופת המקסימום. נטען, שלא ניתן לייחס כוונה כי בכולם התקופה היא כזו, או שיש אופציה כזו, או שכולם מגיעים לתקופת המקסימום. לכן, גם ה"מערכת ההסכמית הרלוונטית לענייננו" (כלשון סעיף 61 הנ"ל) נכללת בהם, שכן תקופתה ארוכה דיה כדי להיחשב כהסכם בלעדיות לתקופה ארוכה גם ללא האופציה.