273. יש לקרוא את הסעיפים אליהם מפנה פז בהקשרם הכולל. סעיף 61 עוסק בהסכמי הבלעדיות במשק הדלק, אבל לא רק בהם, אלא גם במערכת ההסכמית בין פז לממן: "במקרה שלפנינו, כל התנאים מתקיימים הלכה למעשה: הסכמי הבלעדיות, ובכללם המערכת ההסכמית הרלוונטית לענייננו, הינן לתקופות ארוכות המגיעות עד ל-49 שנים עם אופציה להארכה ל-49 שנים נוספות " (ההדגשות שלי- מ' ר'). אני דוחה את הטענה כאילו נאמר שהמערכת ההסכמית הרלבנטית בענייננו אינה ל- 49 שנים עם אופציה להארכה ל- 49 שנים נוספות, או כי המערכת ההסכמית בעניננו ארוכה אך לא ל- 49+49 שנים. נאמר שגם המערכת ההסכמית בענייננו יוצרת הסכמי בלעדיות וחסימת שוק ל- 49+49 שנים.
274. מנגד, בסעיף 89 המתייחס לזכויות הקנייניות, ולא להסכמי הבלעדיות, נאמר שחכירת המשנה של פז היא ל- 49 שנים. העולה ממסמך זה אינו הודאת בעל דין ברורה של ממן בכך שהסכם המסגרת איפשר לפז להאריך את חכירת המשנה ב- 49 שנים על תקופת חכירת המשנה הראשונה, אלא שהסכמי הבלעדיות היו יכולים להגיע לתקופה כזו. לגבי הסכם חכירת המשנה נאמר שהיה לתקופה של 49 שנים בלבד. אני ער לכך שהסכם הקמעונאות אינו קובע זמן לתוקפו, אך הדברים שנאמרו בדבר תוקף של 98 שנים התייחסו להסכם הבלעדיות זה ולא לחכירת המשנה.
275. גם סעיפים 151-152 לכתב ההגנה בת.א. 10821/97 (ת/70) וסעיפים 151 ו-153 לכתב ההגנה נספח ה' לתצהיר ויטנברג (נ/26) כלולים בתת פרק זהה לזה שבמוצג ת/69 – "חסימת שוק הספקים", ומדברים על תקופת הבלעדיות, בעוד בסעיפים המתייחסים לזכויות הקנייניות של פז לפי ההסכם עם ממן, נאמר כי תקופת חכירת המשנה של פז היא 49 שנים (סעיף 210 ל-ת/70, סעיף 210 לכתב הגנה נספח ה' נ/26). המסקנה היא אותה מסקנה. אין כאן הודאת בעל דין בכך שהסכם המסגרת איפשר לפז להאריך את חכירת המשנה ב- 49 שנים על תקופת חכירת המשנה הראשונה, אלא שהסכמי הבלעדיות היו עשויים להגיע לתקופה כזו, אך הסכם חכירת המשנה היה לתקופה של 49 שנים בלבד.
276. סעיף 4(א) לתצהיר עדותו הראשית של אליהו בהליך המאוחד (נ/26, נספח ג') עוסק ב"קיומו של הסכם בלעדיות בין בעל תחנה הקושר אותו למשווק דלקים אחד ל- 98 שנה או לעולמי עד". נזכיר, כי הוא ניתן במסגרת הליך שעסק בחוזה הקמעונאי ולא בזכויות הקנייניות. אני ער לכך, שטענת אליהו בסעיף 83 לתצהירו היתה שפז לא יכולה לטעון שאין קשר בין העיסקה בה מונה לקמעונאי לבין העיסקה בה הפכה לחוכרת משנה, ו"ברור לחלוטין ששני החיובים אחוזים זה בזה והם חלק מעיסקה אחת ובנפול החלק המסחרי – נופל החלק הקנייני". יש קשר בין ההסכמים, אבל לא זהות. אין להסיק מכך שאם הסכם הקמעונאות הוא ל- 98 שנים, גם חכירת המשנה היא ל- 98 שנים. לא נאמר שבנפול חכירת המשנה יפול ההסכם הקמעונאי, אלא להיפך. אפשר שחכירת המשנה היא ל- 49 שנים והסכם הקמעונאות עשוי להגיע ל- 98 שנים. בסעיף 78 לתצהיר התייחס ממן למצב ההסכמי הספציפי בתחנת ממן, ואמר שתקופת הבלעדיות של פז בתחנת ממן היא 49 שנים. גם זו אינה הודאת בעל דין ברורה כאמור. ככל שהדברים לא היו ברורים, כפי שיפורט להלן, בסיכומים (נספח ב' ל-נ/26) ותמצית הסיכומים (נספח א' ל-נ/26) שהגישו ממן בהליך המאוחד, נטען מפורשות כי לפז לא ניתנה תקופת אופציה וכי תקופת החכירה של פז עומדת על 49 שנים בלבד.