277. בסעיף 16 ל-ת/67, בתצהירו של מר מנחם זר-כבוד, ההתייחסות היא ל"רצונה של פז" בבלעדיות בלבד, ואפילו בו נאמר שהיא "אולי עם אופציה ל- 49 שנים נוספות" . אין ספק שאין מדובר בהודאת בעל דין של ממן בהארכת תקופת חכירת המשנה.
278. אני דוחה איפוא את טענת פז, שבכתבי בי-דין אלה היתה הודאת בעל דין קבילה לפי תנאי הקבילות שפורטו לעיל.
279. אני דוחה את טענות פז לפיהן "ככל שלאליהו היו טענות אמת בנוגע לתקופת החכירה של פז, הן בוודאי היו עולות במסגרת תביעת האכיפה הראשונה...אליהו אף היה מבקש סעדים מתאימים..." (סעיפים 514-515 לסיכומי פז). ההליך המאוחד נפתח בטרם התגלעה מחלוקת בסוגיית האופציה ובנפרד ממנה, ועסק בנושאים אחרים. הוא נפתח כ-28 שנים טרם תום תקופת החכירה הראשונה. פז בעצמה טענה בתביעה זו כי תביעתו שכנגד של ממן בסוגיית האופציה היא "תיאורטית" משום שהיא מתייחסת "למצב דברים שצפוי לבוא לעולם רק בשנת 2025, בעוד למעלה מ-7 שנים" (סעיף 73 לכתב ההגנה שכנגד). אם מדובר היום במחלוקת תיאורטית שלא היה ראוי להעלותה כעת, 7 שנים לפני תום תקופת החכירה, תמוה מדוע סוברת פז שיש להסיק מסקנות מכך שהמחלוקת לא הועלתה 28 שנים לפני תום תקופת החכירה. לא רק ממן אמורים להיות כבולים בטענותיהם, גם פז.
280. באשר לכתב התביעה המתוקן ת/65, גם כשנאמר בו שההסכם הוא ל- 98 שנים, מדובר בהסכם הקמעונאי (סעיפים 58, 77). לא כתוב בו שהסכם החכירה יכול להמשך 98 שנים. כתב התביעה נערך על ידי עו"ד איל ויטנברג (להלן: עו"ד ויטנברג). על פי תצהירו נ/26 הוא ושותפו עו"ד יורם אבירם ייצגו את ממן החל משנת 1999 בת.א. (חי') 788/99 (לשעבר ת.א. (ת"א) 1141/97) שסומן כמוצג ת/65, שהדיון בו אוחד יחד עם שני תיקים נוספים (להלן: "ההליך המאוחד") והתנהל בפני כב' השופטת חפרי-וינוגרדוב.
281. עו"ד איל ויטנברג הצהיר כי התייחסות ממן למשך תקופת חכירת המשנה של פז, ולשאלה אם יש לפז אופציה להאריך את חכירת המשנה, לאורך כל ההליך המאוחד והליך הערעור, הייתה ברורה "לפיה, תקופת חכירת המשנה של פז היא 49 שנים, ואין לפז אופציה להארכתה, בעוד שלממן קיימת אופציה להארכת תקופת החכירה הראשית ב-49 שנים" (נ/26, סעיף 6).
282. עו"ד ויטנברג הפנה לכתבי בי-דין שהוגשו מטעם ממן בהליך המאוחד ובהליך הערעור שהוגש על פסק הדין שניתן בו המבטאים עמדה זו מטעם ממן. כך, בסעיף 2 לתמצית הסיכומים מטעם ממן נאמר: "ממן חכר את הקרקע בחכירה ראשית... נקבע במפורש שאם יחכיר את הקרקע לפז, לא תהיינה לפז יותר זכויות מאשר לחוכר עצמו, ממן... לממן ניתנה אופציה לחכירה ל-49 שנים נוספות, לפז לא ניתנה אופציה מקבילה דומה" (נ/26, סעיף 7.1 וכן נספח א' לתצהיר- תמצית הסיכומים. ההדגשה במקור). גם בסעיף 76 לסיכומים צוין: "...יש לשים לסעיף 4ח' להסכם שלפיו נתנה עיריית חיפה את הסכמתה כי ממן יחכיר את התחנה בחכירת משנה לפז (מתחת לזכות חכירת המשנה שלו) לתקופת החכירה הראשונית כשלממן ניתנה אופציית חכירה ל-49 שנים נוספות, מבלי שאופציה דומה ניתנה לפז, ותוך שנקבע במפורש כי החכרת המשנה לפז תיעשה "בתנאי שתנאי חכירת המשנה הנ"ל לא יקנו לפז כל זכות שלא הוקנתה לחוכר על פי הסכם זה" (נ/26, סעיף 7.2) וכן נספח ב' לתצהיר- סיכומים מטעם ממן. ההדגשה במקור. עו"ד ויטנברג הדגיש, כי סעיפים שונים בסיכומים עומדים על כך שתקופת הבלעדיות הנתונה לפז מכוח המערכת ההסכמית היא 49 שנים, ולא 98 שנים (נ/26, סעיף 7.3).