294. בפסק הדין ת/23 אין כל דיון בסוגיית האופציה להארכת חכירת המשנה, מלבד ציון אינפורמטיבי של עמדות הצדדים באשר למשך בלעדיותה של פז. בסעיף 22 לפסק הדין מציינת כב' השופטת חפרי-וינוגרדוב כך:
"תחילה יש לבחון את הוראות ההסכמים בהן מבקש ממן לראות משום הסדר כובל. בסיכומיו טוען ממן כי התחייבותו לרכוש את מוצרי הנפט לתחנתו מספק אחד ויחיד במשך 49 שנים רצופות היא הסדר כובל... פז בסיכומיה סבורה כי ההוראה אותה מבקש ממן לראות כהסדר כובל היא תניית הבלעדיות בלבד. פז מציינת כי ממן זנח את טענותיו המקוריות לפיהן עצם קביעת המחיר בו ירכוש ממן את מוצרי הנפט מהווה הסדר כובל כביכול... וכי טענתו היחידה של ממן כעת היא כי ההסדר הכובל הוא הסדר בלעדיות לרכישת מוצרי נפט מפז לתקופה של 49 שנים עם אופציה ל-49 שנים נוספות (עמ' 85 לסיכומי פז)....".
עינינו הרואות, כי הסעיף רק סוקר את טענות הצדדים בסיכומיהם ואין בו משום הכרעה בנושא האופציה ועל כן אני דוחה את הטענה שהוא הכריע בשאלה זו ויצר מעשה בית דין לגביה.
295. אף בפסקי הדין הנוספים עליהם מנסה פז להסתמך (ת36 ו-ת/38) לא היה כל דיון בסוגיית האופציה לגופו של עניין וממילא לא הוכרעו הטענות בעניין זה. בכתב ההגנה שכנגד התייחסה פז לפסקי הדין הנוספים רק כדוגמאות בהן הוחל, כך לטענת פז, "מעשה בית דין" מכוח פסק הדין משנת 2002 ת/23, ולא כקביעות היוצרות בעצמן "מעשה בית דין". בכל מקרה, גם בפסקי דין אלו אין כדי להכריע בסוגיית האופציה.
296. בפסק הדין משנת 2012 (ת/36) הכריע בית המשפט כי הצו וההערה בשלכת רישום המקרקעין יעמדו בתוקף כל עוד תקפה מערכת ההסכמים, אך לא הכריע בשאלה אם פז זכאית להאריך את תוקפה של מערכת ההסכמים מעבר לתקופת החכירה הראשונית. תוקף המערכת ההסכמית יכול היה לפקוע גם בטרם הסתיימה תקופת החכירה הראשונית. ההכרעה בפסק הדין המשלים משנת 2012 יכלה להוות מעשה בית דין בסוגיית מתן צו המניעה, אך לא בסוגיית האופציה. כך גם לגבי פסק הדין ת/38.
297. על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את טענת ממן שתקופת חכירת המשנה של פז על פי הסכם המסגרת ת/1 היא ל-49 שנים קרי עד ליום 1.11.2025, וכי אין לה זכות להאריך את תקופת חכירת המשנה ל- 49 שנים נוספות.
הסכם פז – אזורים
298. ביום 24.5.2016 נחתם הסכם בין פז לבין אזורים (ת/20) לפיו פז רכשה את זכויות אזורים במקרקעי התחנה. ממן טוענת בסיכומיה, כי הסכם פז – אזורים עולה כדי "מיזוג חברות", כך שהפרת החובה להגיש הודעת מיזוג בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק התחרות מחייבות לבטל את המיזוג. לחילופין, היא מבקשת לחייב את פז ואזורים להגיש הודעת מיזוג ולהשעות את תוקף ההסכם ביניהם עד להחלטת הממונה (עמ' 99 לסיכומי ממן).