48. נוסף על האמור עד כה אעיר, כי בהתאם להסכם הפשרה שהתקבל במסגרת התביעה לפינוי מושכר (נספח ד' לכתב התביעה שכנגד), החל מסוף חודש פברואר 2013, המסעדה חדלה מלהתקיים והיפו לא הייתה רשאית להפעילה לאחר מועד זה, אלא שניתנו לה חודשיים נוספים לפינוי הנכס והשבתו ליקום. לטעמי, בהגישה תביעה לתשלום דמי שכירות, נדרשה יקום להוכיח כי חרף העובדה שהיפו כבר לא נהנתה מהנכס בתקופה זו, היא נדרשת לשלם דמי שכירות בעדה. כזאת לא הוכח. יש להדגיש, כי מדובר בתקופה של חודשיים מתוך סך הכל חמישה חודשי שכירות, בגינם הוגשה התביעה שכנגד!
49. לאור כל האמור ובייחוד לנוכח חוסר תום הלב שמצאתי בהתנהלות יקום בשלהי שנת 2012 (כפי המתואר לעיל), אני סבור כי יש לדחות את התביעה שכנגד לתשלום דמי שכירות.
הוצאות משפט
50. משנדחתה התביעה, מן הדין לחייב את התובעים בהוצאות, אך בהתחשב בעובדה שהתביעה שכנגד נדחתה ולאור המתואר לעיל בקשר להתנהלות יקום ביישום החוזה בתקופה האחרונה שלו, אני סבור כי מן הדין ומן הצדק שלא להשית הוצאות ואני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
51. באשר להוצאות צד ג' וצד ד', הגעתי למסקנה דומה. אתייחס בקצרה להוט ולשולץ, כל אחת בנפרד:
52. הוט הייתה מחויבת לכל הפחות כלפי יקום, כי חדרי האוכל שלה ישרתו רק את עובדיה (ואולי גם את עובדי פז וסמסונג). אם הדברים אינם ברורים כל הצורך מתוך החוזה שבין יקום לבין הוט, הרי שהחוזה שנכרת בין הוט לבין שולץ משמיע כי אין עוד מקום לספק ביחס לכך וביחס למודעותה של הוט למחויבות זו (הסעיפים הרלוונטיים משני החוזים מצוטטים לעיל בפרק הרקע הכללי).
באין צורך לא אכריע לגופה בסוגיה המשפטית והעובדתית הנוגעת להתנהלותה של הוט בפרשה, אך אומר בזהירות (ומבלי לקבוע עמדה ישירה או עקיפה במחלוקת זו), כי ייתכן שאם היפו הייתה מגישה את התביעה גם נגד הוט, או אם היה מקום לדון במערכת היחסים שבין יקום לבין הוט, הרי שמבלי לקבוע מסמרות, לא מן הנמנע כי המסקנות לא היו נוטות לטובתה של הוט. מחויבותה של הוט הייתה ברורה והיא עוגנה בחוזה כדין.
במבחן התוצאה לא עמדה הוט במחויבות זו. לטעמי, הוט אינה יכולה לרחוץ בניקיון כפיה ולטעון כי עשתה כל שלאל ידה על מנת לסגור את דלתותיה בפני מבקרים זרים, וכך בייחוד כאשר אני סבור כי היא לא הפעילה את כל האמצעים שהיו בידיה על מנת לאכוף על שולץ את הביצוע האופרטיבי של המחויבות שנטלה. לאור זאת, ובפרט לנוכח ידיעתה של הוט אודות ההפסדים שנגרמים לחברת היפו (אשר אמנם לא קיימה יחסים ישירים מול חברת הוט) בשל השירות שמעניקה המסעדה למי שאינם עובדיה, אין מקום לקבוע הוצאות לטובת חברת הוט ואני קובע כי היא תישא בהוצאותיה.
53. דברים אלו שכתבתי ביחס להוט נכונים ביתר שאת ביחס לשולץ. נוסח ההסכם בין הוט לבין שולץ הוא ברור וחד משמעי. במסגרתו שולץ מצהירה, כי היא מודעת לכך שחל עליה איסור להעניק שירות ללקוחות שאינם עובדי הוט. אם חברת הוט ניסתה לטעון כי הציבה קוראי כרטיסים וניסתה לפעול באמצעים אלו ואחרים על מנת לסגור את דלתות חדרי האוכל שלה בפני קהל המבקרים, הרי שחברת שולץ לא הוכיחה כי עשתה דבר לקיום המחויבות שנטלה על עצמה באופן חד משמעי במסגרת החוזה מול הוט (ולא במישרין כלפי התובעת, או כלפי יקום).
בנסיבות אלו ועל אף שלנוכח הקונסטלציה הדיונית בה אנו מצויים, עובדה זו לא עמדה לה לרועץ לגופו של התיק, אני סבור כי אין זה מן הדין או מן הצדק, לפסוק הוצאות לטובת שולץ ואני קובע כי גם היא תישא בהוצאותיה.
54. צד ד'2 לא נטל חלק פעיל בהליך ולפיכך הוא לא זכאי להוצאות.
סוף דבר
1. תביעת היפו נדחית שכן יקום לא התחייבה לסגירת דלתות חדרי האוכל של הוט בפני כלל מבקרי יורופארק, אלא אך ורק לשליחת מכתב דרישה להוט. בהתחייבות זו עמדה יקום, ועל כך אין חולק.
2. ייתר על כן, היפו לא הוכיחה נזקיה, ומבלי לגרוע מהאמור, גם רק בשל כך, דין תביעתה להידחות.
3. עוד לא הוכח, כי יקום חבה באחריות בגין סגירתה של מסעדת היפו וירידת הכספים שהושקעו בהקמתה לטמיון.
4. התביעה שכנגד נדחית אף היא מן הטעמים שצוינו לעיל.
5. משנדחתה התביעה נגד יקום, הרי שבלאו הכי דין הודעות הצד השלישי והרביעי להידחות.
6. חרף דחיית התביעה, הצדדים לתיק יישאו כל אחד בהוצאותיו, מן הטעמים שפורטו לעיל.
ניתנה היום, כ"ה שבט תש"פ, 20 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.
יעקב שינמן