5. היפו הייתה אמורה לדעת כי במסגרת משא ומתן עסקי, מעלים הצדדים דרישות, תקוות ורצונות וכדי שאלו תהפוכנה למחייבות, יש לתרגמן, לכדי זכויות משפטיות קבילות. לשם כך נועד ההסכם החוזי.
בענייננו, היפו כשלה בכך שלא דאגה לעיגון רצונותיה ותקוותיה ביחס לסגירת דלתות מתחמי ההסעדה של הוט בפני הקהל הרחב, באמצעות קבלת התחייבות ומחויבות של יקום בהסכם שנכרת ונחתם בין הצדדים בסופו של יום.
6. כפי שניתן היה לראות, גם במהלך קיומו של ההסכם, כשהעלתה היפו בלשון רפה את הטענה, כי חדר האוכל של הוט (שמופעל ע"י שולץ), ממשיך לתת שירותי הסעדה גם למי שאינו עובד הוט, היפו ידעה שחובותיה ואפשרויותיה של יקום מצומצמים (כפי שהובהר והוגדר בהסכם עם היפו) והיא הסתפקה בכך, שיקום בהתאם לחובותיה החוזיות (ואף מעבר לכך), ניסתה להפעיל השפעתה על הוט (ועל שולץ באמצעות הוט) שלא להעניק שרותי הסעדה למי שאינם עובדי הוט (ראה למשל מכתבים ששלחה יקום להוט וסיכומי פגישות - נספחים לתצהיר יורם יוסף 3,4,11,12,15,16,18 ונספחים א ו- ב' לתצהיר אבי חיים).
כפי שהתברר, פעילויות אלו של יקום, אולי לא מנעו לחלוטין כניסת מי שאינו עובד הוט למסעדת הוט, אך ברור שצמצמו אותה, שכן עובדי הפארק (שאינם עובדי הוט) התלוננו על כך בפני יקום (ראה למשל תלונות שכאלו מצד חברות שעבדו בפארק, נספחים 14 ו-17 לתצהיר יורם יוסף) ולאחר סגירת היפו ביקשו הרשאה להיכנס לחדר האוכל של הוט - משמע עד לאותה עת סברו שקיים איסור.
באשר לעובדי סמסונג ופז, ניתנה לכך הסכמה מפורשת של התובעת - היפו (ראה עדות יעל אביעד בעמ' 150 לפרוטוקול) אך בקשר לעובדים אלו יורחב בהמשך.
7. במשך כ-5 שנים (2007-2012), הסכימה יקום לפנים משורת הדין להאריך את תקופת הגרייס של היפו (בה הייתה פטורה מתשלום שכ"ד) עד לשלהי שנת 2012, והלכה למעשה, היפו לא שילמה דמי שכירות בכל התקופה האמורה, בהיקף של כ- 2,400,000 ₪ לפי חישוב של יקום שלא הוכחש ע"י היפו.
לטענת יקום, הדבר נעשה שלא מתוך חובה כלפי היפו, אלא מתוך אינטרס שלה כבעלת המתחם כולו, לקיים היצע הסעדה והיא יצאה מתוך הנחה סבירה, בנסיבות העניין - גם בהתבסס על השיחה המוקלטת שבין יגאל לביא עם התובעת, שנערכה בינואר 2009 (ראה עמ' 14-15 לתמליל השיחה שהוגש כראיה) - כי ההסדר האמור מניח את דעתה של היפו.
8. אני סבור כי אם היפו אכן האמינה, כי זכות כזו קיימת לה (לדרוש מיקום לסגור את דלתות המסעדה בפני מי שאינו עובד הוט), היא הייתה נוקטת בהליכים משפטיים כנגד ההפרה הנטענת, כבר בסמוך לאחר שהתגלתה לה ההפרה הראשונה. היפו יכלה ללא קושי לנסות לעמוד על מיצוי זכויותיה -אילו האמינה שהן קיימות, בדרך של הגשת תביעת לאכיפה (באמצעות צווי מניעה זמניים או קבועים), והיא לא הייתה ממתינה כחמש שנים, בטרם פנתה לערכאות למימוש זכויותיה הכספיות הנובעות מההפרה הנטענת (וגם זאת לאחר שפונתה מהפארק בפסק דין שהתקבל בהסכמתה), כשבכל אותן השנים היא נהנית כאמור מהפטור שהוענק לה, בסכום של למעלה מ-2 מיליוני ₪-תשלום דמי השכירות.
היפו לא נקטה בהליכים נגד יקום למרות שכבר בחודש ינואר 2009 הובהר לה בשיחה עם יגאל לביא - מטעם יקום (שהוקלטה ע"י היפו), שאין כוונה לפצותה מעבר לפטור מתשלום שכ"ד, ולא הציגה כל תיעוד לפניות שנעשו בכתב ליקום בקשר להפרה הנטענת (למעט הודעת דואר אלקטרוני אחת מדצמבר 2019, משמע 3 שנים לפני שהגישה את התביעה כאן).
פניה שכזו לבית המשפט לאכיפת זכויותיה הנטענות, הייתה מלמדת כי היפו אכן סברה בזמן אמת, כי החוזה שנכרת מעניק לה זכות שכזו, או שהיא לא ויתרה על זכותה זו גם לנוכח הפטור שקיבלה מתשלום דמי השכירות עד ליום 30.11.12.