ב. זכאות המערערת לתשלום השכר ביתר לאחר חודש ינואר 2013:
40. כאמור, בשלב זה של הליך אין מחלוקת כי האישור שניתן למערערת ביום 16.1.2011, שלפיו היא זכאית לדרגה BA, כפל תואר ו- 16 גמולים החל מיום 1.11.2003 בטעות יסודו, וכי בתקופה הרלוונטית לענייננו, המערערת הייתה זכאית לדרגה BA, לכפל תואר החל מיום 1.9.2009 ול- 10 גמולים. אולם, המערערת טענה כי יש לחשב את שכרה ללא שינוי גם לאחר גילוי הטעות, נוכח העובדה שעקב העובדה שהסתמכה על המצג המטעה של המדינה שלפיו היא זכאית ל- 16 גמולים לא יצאה להשתלמויות נוספות, ובכך שינתה את מצבה לרעה.
41. בית הדין האזורי דחה טענה זו של המערערת וקבע כי אינו מקבל את טענת המערערת כי טעותה של המדינה מנעה ממנה להשתלם ולהשיג קידום נוסף בשכר. התקרה של 16 גמולים כמזכים בתוספת שכר רלוונטית לשכר ב"עולם הישן", טרום רפורמת "אופק חדש", אולם היא פסה מהעולם עם רפורמת "אופק חדש", ששינתה את כל שיטת התגמול בגין השתלמויות של מורים; ההודעות על הטעויות בשכרה לרבות מניין הגמולים נשלחו למערערת במהלך שנת 2013; בנוסף, השתלמות האחרונה שהמערערת עברה הייתה בשנת 2012, והמערערת פרשה חמש שנים מאוחר יותר. בנסיבות אלה אין לזקוף לחובת המדינה את העובדה שהמערערת לא המשיכה לצאת להשתלמויות.
42. בערעורה, שבה המערערת וטוענת כי עקב העובדה שהסתמכה על המצג המטעה של המדינה שלפיו היא זכאית ל- 16 גמולים (עובר להמרת שכרה ל"אופק חדש") לא יצאה להשתלמויות נוספות, ובכך שינתה את מצבה לרעה. בהקשר זה הוסיפה וטענה כי בית הדין האזורי שגה בקשר למועד סיום עבודתה, שכן היא סיימה את עבודתה בשנת 2015 ולא בשנת 2017, כך שפרק הזמן שעמד לרשותה לעבור השתלמויות נוספות היה קצר משמעותית, ובנוסף לכך בפרק זמן זה אף הייתה חולה. אשר לפרישתה המוקדמת לגמלאות טענה כי אולצה לעשות כן, נוכח העובדה שלא שובצה לתפקיד מחנכת כיתה, וכתוצאה מכך היה נפגע שכרה, לרבות משכורתה הקובעת לגמלה; בנוסף, יציאה להשתלמויות במסגרת תכנית "אופק חדש" טעונה אישור, ולא ברור כי הדבר היה מתאפשר לה. לאור כל האמור, אין לגרוע מתנאי שכרה כפי שהיו עובר לחודש פברואר 2013, למעט הזכאות לדרגת MA, והיא זכאית להמשך תשלום השכר בשיעורו עובר לחודש פברואר 2013 – דרגה BA, כפל תואר ו- 16 גמולים.
43. אקדים ואומר כי על תביעה זו של המערערת לא חולשות הוראות חוק עשיית עושר, שכן אין מדובר במצב שבו נדרשת המערערת להשיב כספים ששולמו לה ביתר בעבר, אלא היא תובעת כי המדינה תשלם לה בעתיד שכר וגמלה על יסוד נתונים לא נכונים, דהיינו היא דורשת תשלום תוספת לשכר ולגמלה, שבשלב זה של ההליך אין מחלוקת כי אינה זכאית לה. בעוד שבנוגע לכספים ששולמו ביתר למערערת בעבר הצביעה המערערת על מקור נורמטיבי למתן פטור מלא מהשבה – סעיף 2 לחוק עשיית עושר – המערערת לא הצביעה על מקור נורמטיבי – בחוק או בהסכם – המקנה לה זכאות להמשך תשלום השכר ביתר.
44. אשר למישור ההסכמי, הרי שההיפך הוא נכון. בהסכם פברואר 2012 נקבע במפורש (סעיף 93(א)) כי "נוכח העובדה שתהליך המרת השכר הינו מורכב, ולעיתים קורות טעויות במהלך המרת השכר, אשר בעקבותיהן משולמים תשלומי יתר לעובדי הוראה, מוסכם בין הצדדים כי תשלומי היתר הללו ייחשבו כמקדמות על חשבון שכר עבודה לעניין הוראת סעיף 25(א)(7) לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958". גם אם קבענו שאין להחיל הוראה זו על המערערת בכל הנוגע לתשלום שכר ביתר ששולם לה בעבר, הרי שמהוראת הסכם פברואר עולה חד משמעית כי עת מדובר בשכר ששולם עקב טעות לא קמה זכאות לעובד הוראה לאותו תשלום, בוודאי שלא בעתיד.
45. בהתאם לפסיקה, ככלל, ככל שמשולם לעובד שכר ביתר, לא קמה לעובד זכאות להנצחת הטעות ולהמשך תשלום שאינו זכאי לו על פי דין או הוראות ההסכמים החלים עליו. לעניין זה נפסק בעניין קדם כי -
"בטעות שטועה מי מן הצדדים ליחסי עבודה אין כדי להקנות זכות משפטית לצד שכנגד להמשך התשלום בטעות, ולהנצחתה. תשלום ששולם לעובד בטעות אינו הופך להיות חלק מתנאי ההתקשרות של העובד עם מעסיקו, שכן נעדר מן התשלום יסוד הכוונה".
וראו גם:
עניין אסרף והאסמכתאות שם; ע"ע (ארצי) 1086/02 עמוס מימון - רשות הדואר [פורסם בנבו] (25.08.2003) והאסמכתאות שם.
גם אם אין להוציא מכלל אפשרות כי ייתכנו נסיבות שבהן המעסיק יהיה מנוע מלשנות את תנאי השכר, בשל טענת הסתמכות ושינוי מצב לרעה, הרי שהמערערת לא הוכיחה כי מתקיימות בעניינה נסיבות כאלה.
ראשית, למערערת ניתנו מספר הודעות על כך שצברה מעבר ל- 16 גמולים – הודעה מיום 27.10.2010, הודעה מיום 8.11.2010 והודעה מיום 16.1.2011. למרות האמור, ובניגוד לגרסתה של המערערת שלפיה לא יצאה להשתלמויות נוספות שכן צברה את מספר הגמולים המרבי לתשלום, עיון בנספח י"ד לתצהירה של גב' אורלי אריה מעלה כי המערערת יצאה להשתלמויות בשנת 2011 ובשנת 2012, דהיינו לאחר קבלת הודעות אלה. אציין, כפי שקבע בית הדין האזורי בפסק דינו, כי במסגרת רפורמת "אופק חדש" התקרה של 16 גמולים כמזכים בתוספת שכר פסה מהעולם ולא הייתה רלוונטית יותר, שכן שיטת התגמול בגין השתלמויות השתנתה. ואכן, המערערת המשיכה להשתלם גם בשנת 2012, למרות שעל פי גרסתה לא היה טעם לצאת להשתלמויות לאחר שנת 2010. בכך, נשמט הבסיס העובדתי לטענתה של המערערת כי לא יצאה להשתלמויות נוכח הסתמכותה על הודעת המדינה שלפיה היא זכאית ל- 16 גמולי השתלמות. שנית, אכן, חלו שינויים בגרסתה של המדינה מאז גילוי הטעות בחודש ינואר, אולם במכתב המדינה מיום 17.7.2013, שנתיים לפני פרישתה לגמלאות של המערערת, הבהירה המדינה מה הם הנתונים (הנכונים) לחישוב המרת שכרה של המערערת לשכר ברפורמת "אופק חדש" – דרגה BA, כפל תואר ו- 10 גמולים. השינויים בגרסתה של המדינה לאחר מכן היו לעניין גובה החוב עקב התשלום ביתר, אך לא חל שינוי בגרסה בנוגע לנתונים לחישוב שכרה של המערערת. מכאן, ששנתיים לפני הפרישה המוקדמת לגמלאות של המערערת היה ידוע לה המצב לאשורו. המערערת לא פעלה לצאת להשתלמויות בשנים 2013 ועד לפרישתה המוקדמת לגמלאות בשנת 2015. שלישית, טענת המערערת כי נאלצה לפרוש לגמלאות בפרישה מוקדמת בשנת 2015 הועלתה רק בשלב הסיכומים בבית הדין האזורי, וכפועל יוצא מכך לא הוכחה, ועל כן גם לא ניתן לקבל את טענתה כי יש לדחות את טענת המדינה כי יכלה לבחור להמשיך בעבודתה ולהשתלם, כך שהייתה מקבלת קידום לדרגה אחת נוספת קודם לפרישתה לגמלאות. מכל מקום, אין חולק כי במועד פרישתה לגמלאות ידעה המערערת כי לגישת משרד החינוך אינה זכאית לכפל תואר ו- 16 גמולי השתלמות, וכי הליך בעניין זה תלוי ועומד, ללא ודאות בנוגע לתוצאותיו, והיא בחרה לפרוש פרישה מוקדמת לגמלאות קודם ההכרעה בתביעתה או הגעה להסדר כולל.
על יסוד האמור לעיל, יש לדחות את טענת המערערת כי נוכח הסתמכותה על הודעות משרד החינוך ושינוי מצבה לרעה, היא זכאית להמשך תשלום שכר וגמלה על נתונים לא נכונים, שעל יסודם חושב שכרה עובר לחודש ינואר 2013.
46. סוף דבר – לו תישמע דעתי, יתקבל הערעור חלקית, כך שיבוטל חיובה של המערערת להשיב 35% מהשכר ששולם לה ביתר בעבר, עד חודש ינואר 2013 (לרבות הפקדות לקופות ולקרנות, ויידחה הערעור לעניין שיעור שכרה לאחר ינואר 2013, לרבות חישוב השכר הקובע לפנסיה ויתר הזכויות ששולמו לה עם סיום עבודתה.
47. לאור התוצאה – קבלה חלקית של הערעור, כל צד יישא בהוצאותיו.