פסק דין
השופטת לאה גליקסמן
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת דגית ויסמן; סע"ש 39271-12-13), [פורסם בנבו] במסגרתו נדחתה תביעת המערערת להצהיר כי היא זכאית ל-16 גמולי השתלמות מיום 1.6.2003 ולמצער מיום 1.11.2003; כי אינה חייבת להשיב תשלומים כלשהם אותם קיבלה במסגרת שכרה, בגין תואר שני; וכי היא זכאית לקבלת פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין תשלומי שכר מופחתים וניכויים שונים משכרה שלא כדין. כמו כן, במסגרת פסק הדין חויבה המערערת בהשבת 35% מהחוב שנוצר לה כלפי המשיבה (להלן – המדינה), שהייתה מעסיקתה, בגין תשלומי יתר ששולמו למערערת לאורך השנים, בסך 36,796 ₪ (ברוטו) ב-60 תשלומים. עם זאת, פסק בית הדין האזורי הוצאות בסך 10,000 ₪ לטובת המערערת.
רקע ומסגרת עובדתית
2. המערערת, בעלת תעודת הוראה, החלה לעבוד כמורה בשנת 1979. במהלך שנת 2003 השלימה המערערת את לימודיה לתואר ראשון (BA) במוסד אקדמי שאינו ישראלי, בשם "אנגליה פוליטכניק יוניברסיטי". המדינה לא הכירה בתואר האמור, על המשתמע מכך מבחינת שכרה של המערערת. לימים, נודע למערערת כי בפסק דין שניתן בבית הדין האזורי בחיפה [ע"ב (חי') 3047-07 סמואלוב זיוה - משרד החינוך - הגף להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל [פורסם בנבו] (31.12.2007)], הורה בית הדין לגף להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל במשרד החינוך להכיר בתארים שנלמדו ב"אנגליה פוליטכניק יוניברסיטי". נוכח תוצאת פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה, פנתה המערערת למדינה בבקשה כי תכיר בתואר שהשלימה ובקשתה נענתה. באישור השקילות מיום 14.9.2010 נרשם: "תכנית השלמה לתואר ראשון. נלקחה בחשבון תעודת ממ"ב משנת 1979". המדינה קבעה – וכך ציינה באישור הרשמי שהנפיקה למערערת – כי המערערת תהא זכאית לחלק מהזכויות הנובעות מהתואר האמור, החל מיום 1.9.2009, ולחלקן האחר אך מיום 1.9.2010, ולא ממועד השלמת התואר וקבלת הדיפלומה בפועל, אי אז בשנת 2003.
3. בשל המחלוקת בין הצדדים לעניין מועד התחולה הרטרואקטיבית של ההכרה בתואר, ניהלו הצדדים תכתובת ענפה, שבסופה אישרה המדינה כי הזכויות הנובעות מהתואר שהוכר, בכללן דירוג בדרגת B.A, 16 גמולי השתלמות וכפל תואר יינתנו למערערת החל מיום 1.11.2003. אישור על התחולה הרטרואקטיבית דלעיל נשלח למערערת במסגרת מכתבה של המדינה מיום 16.1.2011, שזו לשונו:
"הנני מתכבד להודיעך כי הועדה בישיבתה מיום 16.1.10 [צ"ל – 16.1.11 – ל.ג.] החליטה לאשר לך דרגת MA [תוקן בכתב יד ל- BA – ל.ג.] 16 גמולים + כפל תואר בתחולה מיום 1.11.2003".
4. בין לבין, נכנסה לתוקפה רפורמת "אופק חדש", שכללה סולמות שכר ותנאים חדשים לקידום מורים, לרבות בעניין השתלמויות ותשלום גמולי השתלמות. המערערת שהתה בשבתון בשנת הלימודים תשס"ח – תשס"ט (2008 – 2009) שבה נכנסה לתוקפה רפורמת "אופק חדש". נוכח האמור, החודש הראשון שבו החלה לקבל שכר על פי רפורמת "אופק חדש" היה ספטמבר 2009. עוד יש לציין כי ביום 23.12.2009 ביקשה המערערת המרת שבעה גמולים לכפל תואר. יצוין, כי בקשה זו הגישה המערערת לפני שניתן לה אישור שקילות לתואר BA על יסוד לימודיה ב"אנגליה פוליטכניק יוניברסיטי".
5. כשנתיים לאחר שניתן למערערת האישור המעודכן על תנאי שכרה (סעיף 3 לעיל), בחודש ינואר 2013, לא שולמה למערערת משכורת כלל. במהלך חודש פברואר 2013 המערערת קיבלה מכתב נושא תאריך 27.1.2013, שבו הודע לה כי מבדיקת תיקה האישי עולה כי הינה חייבת סך של 68,878 ₪ למדינה וזאת בגין תשלום ביתר של שכר "כמורה בעל תואר שני – 16 גמולי השתלמות וזאת החל מ-9/09" [ההדגשה הוספה – ל.ג]. עוד נכתב בהודעת המדינה מפברואר 2013, כי המערערת הייתה זכאית "מ-3/03 ל-ב.א. ללא כפל תואר וצבירת גמולים, וזאת מכיוון שבאישור הוועדה להערכת תארים אקדמיים נלקחה בחישוב תעודת המורה הבכיר. החל מ-9/09 את זכאית לחישוב שכרך לפי תואר ראשון, כפל תואר ו- 13 גמולי השתלמות [תוקן בכתב יד ל- 14; ל.ג.]. לאור האמור לעיל חושבה מחדש דרגתך באופק וזאת החל מהצטרפותך לרפורמה דהיינו, 9/09.".
6. ביום 22.5.2013 התקיימה ישיבה רבת משתתפים שבה השתתפו המערערת, בעלה ויועצת מטעמה ובעלי תפקידים שונים במשרד החינוך, במסגרתה נעשה ניסיון להגיע לפשרה לעניין החוב בגין תשלומי היתר נוכח חישוב השכר על יסוד תואר שני בו המערערת לא החזיקה, וגובהו. בישיבה סוכם על פשרה שלפיה תישא המערערת בתשלום ככבסך של 35,000 ₪. זאת, לאחר שהנתונים בעניינה של המערערת נבדקו על ידי הצדדים.
7. אולם, כחודשיים לאחר מכן, עדכנה המדינה את סכום החוב של המערערת
ל-113,229 ₪ (ברוטו). המדינה הבהירה, כי עדכון סכום החוב נובע מהעובדה כי שגתה בחישוב החוב, שעה שייחסה למערערת זכאות ל- 14 גמולים, בעוד שהיא הייתה זכאית לעשרה גמולים בלבד. משכך העמידה המדינה את חובה של המערערת על הסך האמור, אשר נכון לחודש יולי 2013 עמד על סך 45,282.9 ₪ נטו. עוד הודע למערערת כי לא התקבל אישורה של חשבת משרד החינוך לפשרה אליה הגיעו הצדדים ביום 22.5.2013.
8. המערערת הגישה את תביעתה בחודש דצמבר 2013.
9. יצוין, כי במהלך ניהול התובענה בפני בית הדין האזורי המדינה בחנה שוב את זכויות המערערת, והוברר כי המערערת הייתה זכאית לתשלום בסך 8,075.5 ₪ (בעד התקופה שלפני כניסתה לתוקף של רפורמת "אופק חדש"), ועל כן עודכן סכום החוב ל-105,153.52 ₪ (ברוטו) בסופו של יום.
10. במהלך ניהול ההליך בבית הדין המדינה השיבה למערערת סך של 39,202 ₪, מהכספים שנוכו משכרה של המערערת בשל החוב שבמחלוקת.
11. בשנת 2015 המערערת פרשה לגמלאות בפרישה מוקדמת. לטענתה, אולצה לפרוש בשל הכוונה למנוע ממנה שיבוץ לתפקיד של מחנכת כיתה לאחר 35 שנה שבהן שימשה כמחנכת כיתה, ובכך להרע את תנאי העסקתה, לרבות המשכורת הקובעת לפנסיה.
טענות הצדדים ופסק דינו של בית הדין האזורי
12. המערערת טענה כי אכן השכלתה הינה של תואר ראשון ולא שני, ואולם מעיון בתלושי השכר שניתנו לה עולה כי הטעות לעניין חישוב השכר על בסיס תואר שני בוצעה לכל המוקדם החל מחודש יולי 2011 ולא מחודש ספטמבר 2009. כן טענה המערערת כי המדינה עצמה ישבה על המדוכה בעניין הגמולים להם היא זכאית, ובמכתבה מיום 16.1.2011 הודיעה המדינה כי המערערת זכאית ל-16 גמולים כבר החל מחודש נובמבר 2003. לדידה של המערערת, המדינה מושתקת כעת מלטעון אחרת לעניין חישוב הגמולים, שעה שעל בסיס מצגיה של המדינה בהקשר זה שינתה המערערת את מצבה לרעה. זאת ועוד. המערערת הדגישה כי בהיותה "מורה בכירה" בעלת תעודת הוראה, כמו גם בעלת תואר ראשון, שכאמור לעיל הוכר – בסופו של דבר – על ידי המדינה, הרי שהיא זכאית לכפל תואר. המערערת הפנתה לגיליון "זכויותיך" של הסתדרות המורים, לשנת תשע"ב (2011-2012), בו נכתב כי "גמול כפל תואר ניתן בין השאר, לעובדי הוראה בעלי שני תארים מקבילים או בעלי תעודת הוראה ותואר אקדמי..."
13. לעניין חובת ההשבה הנובעת מתשלומי היתר – המערערת טענה כי אין לחייבה להשיב למדינה סכום כלשהו. שכן, הסכומים ששולמו למערערת ביתר נוכח הטעות בחישוב שכרה על בסיס תואר שני שולמו לה על יסוד טעותה של המדינה לבדה, ולא כתוצאה ממעשה או מחדל של המערערת. בנוסף, בעניין חישוב הגמולים, לא זו בלבד שלא נעשתה כל טעות, אלא שהמערערת הסתמכה על אישורי המשיבה ולא צברה גמולי השתלמות נוספים משסברה, לתומה, כי הגיעה לרף המקסימלי של גמולים. מעבר לכך, בשל התנהלותה הנפסדת של המדינה בעניינה, עוד מאז שנדרשה בעצמה לבקש הכרה בתואר האקדמי שהשלימה, נגרמו לה הוצאות כספיות כבדות.
14. מנגד, המדינה טענה כי חובת ההשבה בגין תשלומי היתר בשכר עקב חישובו על בסיס תואר שני חלה משנת 2009, בשל העובדה כי התשלומים שניתנו לתובעת ברכיב זה אמנם ניתנו לה החל מחודש יולי 2011, אך כללו החזר רטרואקטיבי מאז חודש ספטמבר 2009; על פי הוראות הדין ובייחוד חוק עשיית ולא במשפט, תשל"ט – 1979 (להלן – חוק עשיית עושר) מחויבת המערערת להשיב תשלומים ששולמו לה שלא כדין; מצגים שנעשו על ידי המדינה לאורך השנים בדבר זכויותיה של המערערת היו שגויים ואין להנציחם; על פי הוראות סעיף 21.254 לתקשי"ר, מוסמכת המדינה לבטל "אישור לתשלום שכר או גמול אם נתברר כי ניתן תוך הפרת הוראה בחוק, הסכם או הסדר קיבוצי, הוראות התקשי"ר או כל נוהל אחר בשירות המדינה"; המדינה אינה מוסמכת "למחול" על חובותיה של המערערת ו/או לאשר לה הטבות שכר חורגות.
15. ביתר פירוט טענה המדינה, כי במועד החלתה של רפורמת "אופק חדש", היו לזכות המערערת 17 גמולי השתלמות, מהם ביקשה להמיר שבעה לצורך קבלת ההכרה ב"כפל תואר" ועל כן, נכון לחודש ספטמבר 2009, בעת ששבה המערערת משנת השבתון שלקחה, ולאחר כניסתה לתוקף של רפורמת "אופק חדש", נותרו לזכותה עשרה גמולים בלבד. כן נטען כי המערערת צברה די גמולים לצורך ההמרה ל"כפל תואר" אך ביום 1.9.2009, ועל כן זכאות המערערת לעשרה גמולים ולכפל תואר הינה רטרואקטיבית מיום זה ואילך, כך שיום 1.9.2009 הוא המועד הקובע לביצוע "המרת השכר" של המערערת מהתחשיב שהיה נהוג לפני כניסתה לתוקף של רפורמת "אופק חדש", לתחשיב החדש, שנשען על סולמות השכר המעודכנים שלפי הרפורמה.
16. בפסק דינו, ביכר בית הדין האזורי את עמדת המדינה בשאלת עצם קיומו של החוב.
בכל הנוגע לזכאות המערערת לכפל תואר (שלא על יסוד המרת שבעה גמולים אלא מכוח היותה בעלת תעודת הוראה ובעלת תואר אקדמי במקביל) ביסס בית הדין את קביעתו על אישור השקילות שניתן למערערת, שבו נכתב כי מדובר ב"תוכנית השלמה לתואר ראשון, נלקחה בחשבון תעודת ממ"ב משנת 1979". מאישור השקילות הסיק בית הדין שלימודיה של המערערת היו בבחינת "לימודי השלמה" בלבד ולא לימודים מלאים לתואר ראשון. כמו כן, בית הדין האזורי עמד על כך שבגוף האישור שהציגה המערערת ביחס ללימודיה צוינו אך ארבעה קורסים שלמדה, היקף שאינו הולם לימודי תואר שלם. ממילא, תעודת ההוראה של המערערת משנת 1979 כבר נלקחה בחשבון במסגרת אישור השקילות שניתן לה ביחס לתואר הראשון מ"אנגליה פוליטכניק יוניברסיטי". משכך, בית הדין האזורי קבע כי המערערת לא הייתה זכאית לכפל תואר כבר משנת 2003, אלא אך משנת 2009, עת ביקשה המרה של שבעה גמולים מתוך הגמולים שנצברו לזכותה לצורך קבלת תוספת זו. לפיכך, בית הדין האזורי קיבל את עמדת המדינה כי רק מחודש ספטמבר 2009 זכאית הייתה המערערת לקבל תוספת "כפל תואר", וכי כל המצגים בדבר זכאות לתוספת זו עוד לפני ספטמבר 2009 - בטעות יסודם.
גם בסוגיית מספר הגמולים שצברה המערערת העדיף בית הדין את עמדת המדינה, שלפיה עד לשנת 2003 אמנם צברה המערערת 16 גמולים, אלא שארבעה מתוכם היו בגין ארבעת הקורסים שלמדה באנגליה פוליטכניק יוניברסיטי, ומשהוכר התואר שלמדה שם, עודכן מספר הגמולים של המערערת ל-12 בלבד בהתאם. לאחר מכן צברה המערערת גמולים נוספים עד שהגיעה ל-17 גמולים, אשר כאמור, שבעה מהם הומרו לבקשתה, בשנת 2009, לצורך קבלת ההטבה של "כפל תואר". בית הדין האזורי נשען בהקשר זה על מסמך שצורף לתצהירי המדינה, ואשר כותר בכותרת "דף חשבון", במסגרתו פורטו כלל ההשתלמויות שהמערערת עברה, מועדיהן ומספר הגמולים שנזקפו לזכותה בגינן. ממילא, גם בסוגיה זו הכריע בית הדין האזורי כי בכלל המצגים שהוצגו למערערת, ושאינם קורלטיביים עם המפורט בדף החשבון האמור, נפלו טעויות. בית הדין דחה את טענת המערערת להסתמכות על מצגים אלו, אשר נוכח האמור בהם נמנעה מליטול חלק בהשתלמויות נוספות. שכן, תקרת 16 הגמולים לשכר הייתה נכונה עד לכניסתה לתוקף של רפורמת "אופק חדש", ועם כניסתה של זו לתוקף פסה מהעולם, באופן בו שיטת התגמול של מורים לפי "אופק חדש" השתנתה כולה, כך שפתוחה הייתה הדרך בפני המערערת לצבור גמולים על פי התנאים שהונהגו לפי הרפורמה. בנוסף, ההשתלמות האחרונה שעברה המערערת הייתה בשנת 2012, והיא פרשה מעבודה חמש שנים לאחר מכן. ההודעות על טעויות בגמולים נשלחו למערערת כבר בשנת 2013. נוכח האמור, אין לזקוף לחובת המדינה את העובדה שהמערערת לא המשיכה לצאת להשתלמויות.
17. בשאלת ההשבה של השכר ששולם למערערת ביתר בחן בית הדין האזורי את התנהלות הצדדים והסתמכות המערערת על התשלום ביתר. אשר להתנהלות המדינה קבע בית הדין האזורי כי התנהלותה של המדינה לאורך השנים בכל הנוגע לשכרה של המערערת והזכויות הגלומות בו, עת המדינה הטעתה שוב ושוב את המערערת באשר לקיום החוב וגובהו, וסכום החוב השתנה ממכתב למכתב, "ורק במסגרת ההליך בבית הדין הצליחה לברר מהם תנאי השכר הנכונים של התובעת... ראויה לגינוי ויש ליתן לעניין זה ביטוי בשאלת היקף ההשבה"; כל הטעויות היו מצד המדינה, ולמערערת לא הייתה כל תרומה שהיא לטעויות בשכרה; התנהלות המדינה לאחר גילוי הטעות– קיזוז מלוא המשכורת ללא שניתן למערערת כל הסבר – היא צעד קיצוני שיש להימנע ממנו, והוא גם לא עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים; על המדינה היה לפעול בשקידה ובזהירות המתבקשת, לבחון מחדש את כל נתוני השכר והנתונים האישיים הרלוונטיים של המערערת, לברר אם קיים חוב ומה שיעורו, וזאת לכל הפחות לקראת הפגישה במאי 2013; בנוסף, היה על הנוכחים בפגישה בחודש מאי 2013 להבהיר שכל פשרה כפופה לאישור החשבת (ומוטב היה אם זו היתה נוכחת בפגישה עצמה); עם זאת, העובדה שנציגי המדינה קיימו פגישה עם המערערת בניסיון למצוא פתרון מעשי היא לזכות המדינה. בית הדין האזורי הדגיש שאין מדובר בזדון, וכי במנגנון עתיר עובדים טעויות יכולות לקרות. בענייננו שני אירועים מרכזיים הביאו לטעות: האחד – אישור התואר השני שנים לאחר קבלת התואר, רטרואקטיבית; השני יישום הסכם "אופק חדש" שהוא הסכם קיבוצי מורכב, וגם הצדדים לו היו ערים לכך שיכולות ליפול טעויות ביישומו. אשר להתנהלות המערערת קבע בית הדין האזורי כי יש לזקוף לחובתה שלא התייצבה לשימוע אליו זומנה.
לעניין ההסתמכות קבע בית הדין האזורי באשר למשך התקופה שבה שולמו הסכומים העודפים, כי התשלומים בגין התואר השני החלו בפועל בשנת 2011, למרות שהזכאות להם הוכרה משנת 2009. כלומר, בנוגע לתואר השני, מדובר על כשנתיים שבהן המערערת קיבלה שכר גבוה מזה שהייתה זכאית לו. לעומת זאת, כפל תואר שולם משנת 2003, למרות שהיה אמור להשתלם משנת 2009. בנוגע לתשלום בעד התואר השני קיבל בית הדין האזורי את גרסתה של המערערת כי בהתחשב בכך שהיא מורה ולא אשת שכר או כספים, וכיוון שידעה שהיא זכאית להפרשי שכר בגין התואר שהוכר לה, לא סברה שיש טעות ולא בדקה את התלוש, אולם אין בכך כדי לשנות את העובדה שהסכום העודף שולם באופן חד פעמים ביחס לעבר (משנת 2009) ואין מדובר בסכומים נמוכים שהצטברו לסכום גבוה כיוון ששולמו מדי חודש בחודשו במשך תקופה ארוכה (כמו בעניין אסרף). זאת, בשונה מהמשכורת השוטפת, שאכן שולמה מידי חודש במשך שנתיים על יסוד חישוב לא נכון. שיקול נוסף שהביא בית הדין האזורי בחשבון הוא היותה של המערערת במועד מתן פסק הדין גמלאית.
לאחר שקלול כל השיקולים שנמנו לעיל, קבע בית הדין האזורי כי אין מקום לפטור את המערערת כליל מחובת ההשבה, גם נוכח העובדה שמדובר בסכומים משמעותיים, אך נוכח התנהלותה של המדינה בנסיבות העניין, התוצאה הצודקת היא שהמערערת תשיב למדינה אך חלק מסכום החוב, העולה לכדי 35% ממנו, והמערערת חויבה להשיב למדינה סך של 36,796 ₪, וזאת בשישים תשלומים.
בית הדין האזורי קבע כי בנסיבות העניין, נוכח התנהלות המדינה בעניינה של המערערת, לרבות הפסקת המשכורת והקיזוזים החד צדדיים, בשים לב לתוצאה לפיה על המערערת להשיב למדינה רק חלק קטן מהסכום ששולם לה בטעות, יש לחייב את המדינה בהוצאות המערערת לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.