לענייננו קיים הסדר כמשמעותו בחוק ובהלכה הפסוקה. מר בראון פנה למבקרי האיכות באומרו, "עלינו להישאר מאוחדים. חוזקנו באחדותנו... אם נישאר יחד הרי שבסופו של דבר ההזמנה תצא אלינו" (תכתובת דוא"ל מיום 24.2.2014, נספח 4ב לתצהירו של מר גייגר; ההדגשות בציטוטים בפיסקה זו הוספו, א.ו.). מר בראון הוסיף בתכתובת נוספת, "לכם אסור להישבר... הישארו עמנו בהתאם לסיכום ביננו... אני שוב מדגיש אין להיענות לפניות מגלן" (תכתובת דוא"ל מיום 26.2.2014, נספח 5 לתצהירו של מר גייגר). בתכתובת אחרת כתב מר בראון, "אני מקווה שאף אחד לא 'נשבר' או התפתה לפניות של חברת מגלן. כפי שכבר אמרתי לכם "כוחנו באחדותנו"" (תכתובת מיום 9.3.2014, נספח 6 לתצהירו של מר גייגר). השימוש בביטויים בדבר
--- סוף עמוד 16 ---
'אחדות', 'יחד', לא להישבר או להתפתות, 'סיכום', מצביע היטב שההתנהלות שאירעה עולה לכדי "הסדר", ודאי במשמעותו הרחבה שניתנה למונח זה בחוק ובהלכה הפסוקה.
הנתבעת טענה בסיכומיה שלא הוצגה הסכמה מצד מבקרי האיכות לפניותיו של מר בראון בתכתובותיו השונות, ומשכך לא קיים "הסדר" בין הצדדים. לא מצאתי לנכון לקבל טענה זו. ראשית, כפי שנפסק, להבדיל מדיני החוזים, "...כאשר ענייננו בדיני ההגבלים העסקיים, וצד מסוים כופה על האחר, או מנסה לכפות על האחר, הסדר כובל אסור, עדיין יבוא המקרה בגדרי סעיף 2 לחוק" (עניין שופרסל, פיסקה ל"ה; ההדגשה במקור). שנית, משכתב מר בראון בעצמו למבקרי האיכות "...כפי שכבר כתבתי לכם אסור להשבר אפילו אם ההצעות תהיו "קוסמות" למראית עין. ולכן נא הישארו עמנו בהתאם לסיכום ביננו" [ההדגשה הוספה, א.ו.], נראה שאין אי.אס.די. יכולה לטעון ברצינות להעדרו של הסדר כמשמעותו בחוק התחרות. המונח "סיכום" נופל בבירור בגדרו של הסדר לצרכי החוק. בחקירתו הנגדית הודה מר בראון, "...אני מודה ומתוודה שיש פה ניסוחים לא מוצלחים שלי ועל זה אני מצר, כלומר, זה יצר לי את כל הבלגן..." (עמ' 119 שורות 11-10 לפרוטוקול). שלישית, מחומר הראיות עולה שאותם מסרים ששלח מר בראון למבקרי האיכות הובילו להשלכה בפועל על ההתרחשות. לאורך מספר חודשים לא עלה בידי מגלן לגייס את המספר הנדרש של מבקרי האיכות לשורותיה. זאת הגם שמר גייגר פנה למבקרי האיכות באומרו שהוא חפץ במתן תגמול נוסף להם ושהם לא יפגעו אם יבחרו במגלן (נספח 4 לתצהירו של מר בראון, סומן כעמ' 165; וראו גם פנייה באותה רוח של מר גייגר למר ישראל, נספח 4 לתצהירו של מר בראון, סומן כעמ' 160). כך ארע על אף שמהעדויות עלה שזהות החברה שתקשר בין מבקרי האיכות לבין משרד הביטחון לא אמורה להיות משנה למבקרי האיכות, וכי הנתון הרלוונטי מנקודת מבטם הוא גובה התמורה (ראו, עדותו של מר בראון, עמ' 108 שורות 19-14 לפרוטוקול; עדותו של מר כץ, עמ' 56 שורה 1 ואילך לפרוטוקול; עדותו של מר ישראל, עמ' 123 שורות 20-18 לפרוטוקול). מצב דברים זה נמשך מספר חודשים עד לחלוקת ההזמנה בין בעלות הדין.