תכליתו של חוק חופשה שנתית היא להעניק זמן לעובד לנוח, לנפוש, להתנתק משגרת העבודה היומיומית, לשנות אווירה ולרענן את כוחותיו.
תכלית ההודעה המוקדמת לפיטורים, כפי שנאמר בדברי ההסבר להצעת חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2000 היא לאפשר לעובד "...להתכונן לסיום היחסים ולחפש מקום עבודה או מעביד חלופיים". זאת, תוך שהעובד ממשיך לקבל את שכרו ממעסיקו בתקופה זו. ועוד, בדברי ההסבר נאמר כי "מעביד אשר לא ייתן הודעה מוקדמת לעובד שבכוונתו לפטר יחויב בפיצויים".
--- סוף עמוד 16 ---
ברי הוא, כי המדובר בתכליות שונות. האחת, הינה ליתן לעובד אפשרות לנפוש ולנוח, והשנייה הינה ליתן לו אפשרות להתארגן ולמצוא מקום עבודה חדש.
על חופשה שנתית -
[5] למעסיק ישנה הסמכות לקבוע את מועדי יציאתו של העובד לחופשה שנתית. כך במוקמות עבודה בהם ישנו ארגון יציג, נקבעת חופשה מאורגנת של כלל העובדים על ידי המעסיק, בדרך כלל בתיאום עם הארגון היציג, ובלי קבלת הסכמתו של העובד הבודד. אף במקומות עבודה לא מאורגנים, במקרים של יציאה לחופשה של עובד פלוני, יש למעסיק את הסמכות לקבוע את מועדי החופשה, וזאת תוך תיאום והתחשבות, עד כמה שניתן, עם רצונו של העובד. בכל מקרה, חופשתו השנתית של עובד דורשת את אישורו של המעסיק. מכאן, כי אין בהלכת ארבל כדי לפגוע בסמכותו של המעסיק לקבוע את מועדי יציאת עובדיו לחופשה שנתית.
יצוין, כי הסמכות האמורה הוענקה למעסיק בפסיקה בה נקבע, כי מוטלת על המעסיק החובה להפעיל את סמכותו זו באופן סביר, תוך שהוא מביא "בחשבון ככל האפשר גם את רצון העובד בנדון", [3] ובין היתר אין לקבוע את מועד החופשה מיום ההודעה עליה ליום שלמחרת. [4]
המצב שונה בעת סיום יחסי העבודה בין הצדדים. אכן, אף לקראת סיום עבודתו אצל המעסיק, רשאי המעסיק להודיע לעובד שעליו לצאת לחופשה שנתית, שלאחריה תהיה תקופת ההודעה המוקדמת, אולם בלא שתהיה חפיפה בין השתיים. לעומת זאת, המעסיק אינו רשאי להודיע לעובד על פיטוריו וסיום עבודתו בפועל על אתר, תוך ויתור על עבודתו בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת, ובמקביל לכך, להוציא את העובד לחופשה שנתית תוך חפיפה עם תקופת ההודעה המוקדמת. ואבאר.
לטעמי, הסמכות לקבוע את מועדי יציאת העובדים לחופשה עניינה במצב דברים בו עובד מועסק בפועל אצל המעסיק, וממשיך להיות מועסק עם תום החופשה השנתית.
--- סוף עמוד 17 ---
סמכות המעסיק לקבוע את המועדים בהם העובד יוצא לחופשה תכליתה למנוע פגיעה בסדרי העבודה במפעל עקב יציאתו של עובד, אחד או יותר, לחופשה שנתית. אולם, אין הדבר רלוונטי למצב דברים כמו במקרה שלפנינו, לפיו על פי החלטת המעסיק, העובד אינו נדרש להמשיך ולעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. במצב דברים זה, הוצאת העובד לחופשה בחפיפה עם תקופת ההודעה המוקדמת מהווה הלכה למעשה ביטול זכותו הקוגנטית של העובד לחופשה שנתית או לפדיונה בניגוד גמור לתכליתו של חוק חופשה שנתית.