[10] וטרם אחתום אוסיף, כי בעת הגשת הצעת חוק הודעה מוקדמת, בדצמבר 2000 – היתה לפני הרשות המחוקקת עמדתנו בפסק דין ארבל אשר ניתן בחודש ינואר 1999. על כן, יכול היה המחוקק להתייחס במפורש להלכה זו, ולומר את דברו באופן מפורש כנגדה, בדברי ההסבר לחוק, או בדרך מפורשת אחרת. משבחר לא לעשות כן,
--- סוף עמוד 21 ---
ומשהפרשנות אשר ניתנה בהלכת ארבל תואמת את תכליתו, ואת לשונו של החוק, אין מקום לטעמי להשיב את הנושא לפתחה של הרשות המחוקקת.
[11] סוף דבר - לאור כל האמור לעיל, לו תישמע דעתי, יידחה הערעור בכל הנוגע לפדיון חופשה מהטעמים שפירטתי לעיל, ותוך הותרת הלכת ארבל על כנה. בכל הנוגע לעניין קיזוז הנזק, מצטרף אני לאמור בחוות דעתו של השופט פליטמן.
השופט עמירם רבינוביץ
1. המחלוקת בין חבריי הנשיא סטיב אדלר והשופט יגאל פליטמן נוגעת לפרשנות שיש ליתן לסעיף 5(א)(7) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן - חוק חופשה שנתית) שזו לשונו:
"5. (א) ואלה הימים שלא יובאו במנין ימי החופשה:...
(7) ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבעה- עשר, ובמידה שעלו".
2. משמעותו המילולית של סעיף זה היא פשוטה - ימי הודעה מוקדמת לפיטורים לא יכללו במניין ימי החופשה כל עוד הם אינם עולים על 14 יום. עלו ימי ההודעה המוקדמת לפיטורים על 14 יום ניתן להביאם במניין ימי החופשה השנתית. במילים אחרות, כל יום החל מהיום ה-15 לימי ההודעה המוקדמת ואילך יכול לחפוף את ימי החופשה השנתית. זו גם דעתה של פרופ' רות בן ישראל שכתבה בנושא זה את הדברים הבאים:
"סעיף 5(א)(7) לחוק חופשה שנתית אוסר על חפיפה של שתי התקופות רק לגבי ארבעה עשר הימים של ההודעה המוקדמת. פרשנות מילולית של החוק מורה שיתר שישה עשר הימים של ההודעה המוקדמת יכולים לחפוף את ימי החופשה השנתית" (ר' בן ישראל דיני עבודה (תשס"ב, כרך ב'), עמ' 725).
--- סוף עמוד 22 ---
3. חוק חופשה שנתית הוא משנת 1951, תקופה בה ימי ההודעה המוקדמת לא עלו על 14 יום. כל הודעה מוקדמת הארוכה מ-14 יום, אם לא מוטלת על העובד חובה לעבוד בהם, כימי חופשה יחשבו לכל דבר ועניין.
4. ברם, בינתיים השתנו העיתים וימי ההודעה המוקדמת ודאי לעובד במשכורת, כעבור שנה הם שלושים יום, ובמכסה זו על פי הפירוש המילולי של סעיף 5(א)(7) לחוק חופשה שנתית הם נוגסים כדין בימי החופשה שזכאי להם העובד.
5. הדרך הפשוטה לפתור את העיוות הקיים הוא בתיקון פעוט בחוק חופשה שנתית שיחליף את המילים 14 יום ב-30 יום, כך שיכתב: ואלה הימים שלא יובאו במניין ימי החופשה...ימי הודעה מוקדמת לפיטורים אלא אם עלו על 30 יום ובמידה שעלו.